הסתכנות מרצון

'הסתכנות מרצון' היא סייג לחבות מעוול בנזיקין וזאת מכוח פרק ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשר עוסק ב"זכויות וחבויות בנזיקין", ואשר דן בין היתר באיסור המחאה בנזיקין, ב'מעשה של מה בכך', בפטור מחבות בנזיקין לעובדי מדינה או כאשר המעשה היה לפי חיקוק, וכולי. סעיף 5 לפקודה דן ב'הסתכנות מרצון' וקובע כהאיי לישנא:

• 
  5. (א) בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו.
  (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה שהוגשה על עוולה הנובעת מאי-מילוי חובה שהייתה מוטלת על הנתבע מכוח חיקוק.
  (ג) ילד למטה מגיל שתים עשרה לא ייחשב כמסוגל לדעת או להעריך את מצב הדברים שגרמו לנזק או כמסוגל מרצונו לחשוף עצמו או רכושו למצב זה.
  

המונח 'הסתכנות מרצון' פורש בפסיקה. כך לדוגמה בהלכת ועקנין נפסק כי מה שיש להראות הוא ההסכמה "לשאת בעצמם בנזק שעלול להיגרם להם במכשיר ולפטור את המערער מאחריותו הרגילה לפי החוק". באותה פרשה נפסק כי התובע, שהיה אז בן 15, וקפץ קפיצת 'נר' למים רדודים, לא הסכין עם הסיכון ועם תוצאותיו:

• "גם מבחינה אובייקטיבית אין לאמר כי אדם סביר, במקומו של הניזוק, היה מקבל על עצמו את הסיכון של פגיעה ללא פיצוי. אילו בא משהו מן הצד בעת שהמערער קפץ לבריכה, והיה אומר לי כי הוא מקבל על עצמו את מלוא האחריות בבצעו קפיצות נר במים רדודים, שתוצאותיה עשויה להיות- אם זוית הכניסה למים תהא גדולה מארבעים וחמש מעלות- פגיעה חמורה בגופו, כי אז תשובתו בוודאי הייתה: "לא כי".

בעניין ע"א 804/80 sidaar tanker corporatio נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פ"ד לט(1) 393 (1985) מסביר ברק את ההבדל בין 'אשם תורם' לבין 'הסתכנות מרצון': "'אשם תורם' אינו שולל את האחריות אלא אך מפחית את סכום הפיצויים. לעומת זאת, במקום שמוכרת 'הסתכנות מרצון' קיימת הגנה מפני האחריות בנזיקין עצמה".

לשיטת ברק באותה פרשה, הסייג של 'הסתכנות מרצון' יכול לחול, לעיתים, לא רק במשטר אחריות מסוג רשלנות, אלא גם במשטר אחריות מסוג אחריות חמורה.

ברע"א 9488/02 חן שחר נ' עטיה גד (ניתן: 23.03.2005) נפסק כי:

• כבר נקבע כי "הגנה 'בהסתכנות מרצון' תוכל להצליח אך לעיתים נדירות ביותר. רק בנסיבות מיוחדות במינן ויוצאות-דופן יוותר אדם סביר מרצונו על זכותו לתבוע פיצויים בשל עוולה שתיעשה לו" (ע"א 897/75 ווסטצ'סטר מיור אינשורנס נ' קורן, פ"ד לא(1), 660, 665). ובאשר לעניינם של הצדדים שבפנינו, כל שנקבע על-ידי בית משפט השלום הוא ששני הצדדים החליטו להסתיר את עובדת הסעתו של הטרקטור כשמנועו פועל, כדי לזכות בפיצוי מהמבטח של המשיב. ואף אם אסיק מתוך אמירה זו כי המשיב נעתר לבקשת המערערים להסיע את הטרקטור כשמנועו פועל, לא די בכך כדי לקבוע כי הם בחרו להסתכן מרצון. כדי להסיק נגדם מסקנה כה מרחיקת לכת, מצווה היה המשיב להוכיח שהוא גם הבהיר לבעלי דינו, כי אם הטרקטור יינזק עקב הדרך בה ביקשו להובילו, הם לא יזכו בפיצוי כלשהו בגין הנזק, ובלשונו של כב' השופט ח' כהן בע"א 897/75 הנ"ל:
  
  "לעניין ההסתכנות מרצון לא די בכך שאני חושף עצמי לסכנת נזק; צריך אני לחשוף עצמי לסכנת הפסד, שעל הנזק שאסבול לא אזכה לפיצוי."