News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 323,532  סלולר - 264,497
   |   15:07:40
בלוגרים / בעלי טורים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
דבריו של אוחנה על "אובדן תמימותו המשפטית" נאמרים בעלמא, ללא כל פרטים שיאפשרו לבדוק אותם. כך לא מתנהג מי שרוצה להחזיר את האמון בבתי המשפט, אלא מי שרוצה לזרוע חוסר אמון כדי להרוס את ...
יואב יצחק
יואב יצחק
איש העסקים תמיר כרמל התחייב לשלם לחתן המיועד, טל קורן, 20 אלף דולר "מענק חתונה"; ועוד 20 אלף דולר מיד "אחרי הגירושים"    עו"ד רוני עזרא שהיה בסוד המו"מ ערך לפי הנחיותיו של כרמל הסכם...
יאיר נתניהו וגיא פלג [צילום: משה שי/פלאש 90; קובי גדעון/לע"ם]
עידו דיסנצ'יק
חירות הביטוי היא גם החרות להיות מופקר - עד הנקודה בה מסכנים חיים כלומר עד סף ההסתה    על העיתונאים להשחיר מסכים ולהשבית מיקרופונים לדקות של הזדהות והתגוננות במלחמת מגן על חרותם-חרות...
נסים ישעיהו
נסים ישעיהו
יש מי שטועים לחשוב שלא נורא אם נתפשר קצת, העיקר שנשמור על העיקר    אבל האמת היא הפוכה, האמת היא שכל פשרה עלולה להוות תחילתו של מדרון חלקלק שסופו פרישה מעם ישראל, כפי שרואים בבירור א...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון+ / תגיות
אישים | פירמות | מגשרים
מוסדות | אתרים | מושגים
גרסטל. בוררת [צילום: פלאש 90]
בוררת ומגשרת
הילה גרסטל. ילידת 13.6.1955, ישראל. נשואה לראובן ולהם שני ילדים.

ב-1973 סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון עירוני בהרצליה. בשנים 1975-1973 שירתה בצה
איתן ששינסקי [צילום: פלאש 90]
כלכלן
איתן ששינסקי (נולד: 29 ביוני 1937), כלכלן ואיש אקדמיה ישראלי.
תום שגב [צילום: AP]
סופר, עיתונאי
תום שגב (נולד: 1 במרץ 1945), עיתונאי, פובליציסט והיסטוריון ישראלי.
לכל הערכים במועדון+
הלכת זייצוב נ' כץ
האם ישנם מקרים שבהם מוטב לו לעובר שלא יבוא לעולם? [צילום: AP]

המאבק שלה למשפט (א)
ענבל בר-און
רינת ברוך למדה משפטים ובקרוב תסיים את התמחותה * באמצעות ההפכותה לעורכת דין היא מתקנת את העוול שנעשה לה ולאחרים שכמותה * היא נאבקת על זכויותיהם של בעלי מוגבלויות לשוויון בתעסוקה ובחברה
לרשימה המלאה

המאבק שלה למשפט (ב)
ענבל בר-און
ההליכים המשפטיים שחוותה רינת ברוך על בשרה הובילו אותה ללימודי המשפטים * שם היא נתקלה בידע משפטי אותו הכירה וחוותה על בשרה
לרשימה המלאה

המאבק שלה למשפט (ג)
ענבל בר-און
תוך כדי שרינת למדה משפטים היא ניהלה הליך משפטי * הגם שהוצעה לה פשרה, היא ביקשה לאמר את דברה וחיפשה חרטה בעיני הרופאים * כעורכת דין לעתיד, היא תוכל להעניק ללקוחותיה הבנה מעומקים וממקומות שאף עורך דין שלא חווה את כל זאת על בשרו, יוכל
לרשימה המלאה

רשלנות רפואית בהריון ולידה
עו"ד אלי מאור
כשליש מתביעות הרשלנות הרפואית המוגשות נגד רופאים בבתי המשפט בישראל הן בגין אירועים סביב הריון ולידה. תביעות אלו נחשבות בד"כ לתביעות גדולות מבחינה כספית, המעניקות לחברות הביטוח תמריץ של ממש לסיימם בפשרה. להלן סקירה מפורטת למקרים בהם חויבו רופאים לשלם סכומי כסף משמעותיים לילד והוריו
לרשימה המלאה

רשלנות באבחון טרום לידה: כיצד תדעו אם נפלתם קורבן?
עו"ד דוד פייל
מעטים יודעים זאת, אך אם ילדכם סובל ממום מולד כלשהו - ניתן לתבוע את הרופאים ומוסדות הרפואה על רשלנות רפואית גם 25 שנה לאחר הלידה
לרשימה המלאה

"הצעת חוק פרטית פועלת לחיסול ענף הרשלנות הרפואית"
עופר וולפסון
כך טוענת לשכת עורכי הדין, אשר הודיעה כי היא מתנגדת להצעת החוק שהגיש ח"כ מאיר שטרית * ע"פ ההצעה, הזכאות לפיצוי תיקבע ע"י ועדה רפואית מטעם המדינה, וסכום הפיצוי בגין כאב וסבל יוגבל
לרשימה המלאה

האם קטין, אשר נולד, עקב יעוץ גנטי רשלני, במום, כאשר האופציה הייתה שלא להוולד כלל, יכול לתבוע את הרופאים שהתרשלו ביעוץ גנטי להוריו? האם הוריו יכולים לתבוע את הרופאים? האם הוא יכול לתבוע את הוריו שהביאוהו לעולם? דילמות מוסריות אלו עלו בפסיקה הישראלית לראשונה, בעניין זייצוב נ' כץ

>
>
>
>
▪  ▪  ▪
אישה פנתה, עוד בטרם נישואיה, לייעוץ גנטי בכדי לברר, אם מחלה תורשתית מסוימת (הידועה בשם "הנטר", הקיימת בקרב משפחתה, עלולה לפגוע בצאצאיה לעתיד, שאם כך הדבר, נחושה היא בדעתה לא להביא ילדים (זכרים) לעולם. הרופאה היועצת, כתוצאה ממעשה רשלנות בעריכת הבדיקות או בהסקת המסקנות מהן, קבעה, שאין חשש כזה.

על סמך חוות הדעת הרתה האישה, וילדה בן, כשהוא נגוע באותה מחלה הפוגעת קשות בהתפתחותו הפיזית והנפשית.

האם והקטין הגישו תביעת נזיקין כנגד הרופאה וכגד המוסד שבו היא עובדת.

התביעה נדחתה על הסף, משני נימוקים: האחד - כי "עילה זו שייכת לאותו סוג של עילות שאין זה מיכולתו ולא מתפקידו של בית המשפט להקימן, ומלאכת העשייה בכגון דא חייבת להיות מסורה למחוקק..."; והאחר - שאילו היינו "מתירים זכות תביעה נגד זרים בלבד, הייתה המסקנה שלמרות שאנו מכירים בכך שנעשתה לילד עולה, אנו משחררים מאחריות בגינה את גורמי העוולה שהם ההורים ומטילים אחריות בגינה רק על זרים. זו תוצאה שתחושת הצדק מתקוממת נגדה". לשון אחר, החלטת ההורים, אם להוליד ילד חרף ידיעה שיש סיכון שיקול במום תורשתי, היא עניין לשיקול-דעתם הבלעדי "ולא יעלה על דעת איש לאמר להורים: הרף, אל תלדו ילד בנסיבות אלו". וכשם שאין זה סביר, שיכירו בעילת הילד שנולד פגוע לתבוע בנזיקין את הוריו מולידיו ("גורמי העוולה" הישירים), כך אין זה סביר, מדרך קל וחומר, להכיר בעילתו נגד מי שהתרשל במתן ייעוץ גנטי להוריו. הכרה בעילה נגד היועץ הרפואי ואי-הכרה בעילה נגד ההורים פוגעות בחוש הצדק, ויש בהן כדי לקומם.

בית המשפט המחוזי דחה על סמך הלך מחשבה זה את תביעת הקטין, אך הותיר את תביעת האם על-כנה, ועל כך ערערה הרופאה. בית המשפט העליון בהרכב מורכב של חמישה שופטים, דן בערעור על ההחלטה לדחות על הסף את תביעת הקטין ובערעור שכנגד שהוגש ע"י הרופאה, כנגד ההחלטה לקבל את תביעת האם, ומתחת ידו יצאה אחת ההלכות המרתקות ביותר בתחום דיני הנזיקין, הרשלנות הרפואית וההולדה בעוולה.

בפסק דין זה נדונות סוגיות לבר משפטיות, אתיות, חברתיות, דתיות ומוסריות, הנסובות סביב השאלה: האם קטין אשר היה יכול להיוולד במומו, או שלא להיוולד כלל, רשאי, מבחינת שיקולי מדיניות שיפוטית, להגיש תביעה כנגד הגורם הרפואי שבגינו נולד, הגם שיעוץ גנטי 'סביר', ראוי ו'נכון' היה מוביל לאי הולדתו? האם להורים זכות תביעה שכזו כנגד הגורם הרפואי?

בפסק דין תקדימי קבעו חמישה שופטים כי אכן, לקטין זכות תביעה שכזו. השופטת מרים בן-פורת קבעה כי חרף הקושי המוסרי, כאשר המום הוא בדרגת חומרה כזו עד ש"מוטב לו לאדם שלא נברא", יש להעדיף אי קיום על פני קיום בסבל רב מאד. השופט ברק ישב את הסתירה וקבע כי לצורך השתת פיצוי על הרופאים, אין להשוות מצב של קיום/חיים למצב של אי-קיום/מוות אלא מצב של קיום במום למצב של קיום בלא מום, והעוולה המשפטית אינה מגינה על מצב של אי-קיום אלא של קיום בלא מום. התפתלות משפטית זו מלמדת על הקושי המוסרי הרב אשר עמד בפני השופטים בבואם להכיר בתביעה מסוג זה, לראשונה בישראל, ולמנוע את דחייתה על הסף.

בסופו של יום קבעו חמשת השופטים פה אחד כי יש להכיר בעילת התביעה של האם כלפי היועץ הגנטי הרשלני, וברוב של ארבעה כנגד אחד (גולדברג) כי יש להכיר גם בעילת הקטין כלפי היועץ הגנטי הרשלני, על שהתרשלותו הובילה להיוולדו במומו, כאשר יכול היה שלא להיוולד כלל.

להלן שורה של סוגיות משפטיות מרתקות אשר עלו בפסק הדין;

מרים בן-פורת [ערוץ 10]

בן-פורת: "יתכנו מקרים בהם טוב לו לאדם שלא נולד"

השופטת בן-פורת מודעת לקושי לקבל גישה שאי חיים עדיפים על חיים, ועל כן מדגישה את ההבדל בין אי קיום לבין מוות:

  • בלי לחלוק על הגישה המושרשת היטב לגבי סוגיית קיצור תוחלת חיים, יש, לדעתי, מקום להבחין בין מוות מזה לבין אי-קיום מזה. בשני המקרים אין להירתע מעריכת השוואה עם החיים, אך בו בזמן שהמוות חל במקום שהיו כבר חיים, מדובר בענייננו באי-קיום מלכתחילה. עיקרון קדושת החיים תופס בעיקר, אם כי לאו-דווקא אך ורק, בהשוואה בין החיים למוות.... גם במקורות הועמדו אלה מול זה, החיים ואי-הקיום. מכאן אני מתחזקת בדעתי, שאין בהשקפה המקובלת עליי משום כפירה בעיקרון קדושת החיים למן בריאתו של האדם או משום סתירה להלכה הפסוקה לגבי קיצור תוחלת חיים.... ייתכנו מקרים, אם כי נדירים, שבהם ניתן יהא לקבוע, שטוב היה לאדם פלוני לולא נולד. לעתים תהא זו הנחה חברתית מוסכמת, שמוטב היה לפלוני לא להיוולד מלחיות תוך מוגבלות חמורה. הנחה חברתית כזו תוסק, אם במקרה נתון תהיה זו דעתו של "האדם הסביר" - מונח מושרש היטב בדיני הנזיקין.


השופטת בן פורת התייחסה לחששו של בית המשפט קמא, ולפיו – התרת תביעה של קטין כנגד הרופאים אשר סייעו בהבאתו לעולם, תיצור 'מדרון חלקלק' שבו קטינים יגישו תביעות כנגד הוריהם על כך שהביאוהום לעולם: לשיטתה, גם שיקול הדעת של הורים להעמיד צאצאים אינו צריך להיות ללא סיג, אולם בחינת חובת הזהירות של ההורים כלפי ילדיהם תבחן לאורן של אמות מידה שונות מאשר חובת זהירות של רופאים וצדדי ג' כלפי אותם ילדים. בן פורת התייחסה גם לחששו של בית משפט קמא ליצירת חקיקה שיפוטית בתחום זה, היא חזרה על ההלכה הפסוקה ולפיה, בעוולת הרשלנות, "המסגרת החוקית נקבעה על-ידי המחוקק, ואילו התפקיד היוצר למלא את מסגרת הסעיף, הלכה למעשה, בהתאם לצרכי החברה המשתנים, הופקד בידי בית המשפט". גם הקושי לקבוע את שיעור הנזק, לשיטתה של פורת, אינו צריך להרתיע מדיון בתביעות שכאלו כי בפני קושי זה עומדים בתי המשפט בתחום הנזיקין "לעיתים תכופות למדי".

לשיטתה של פורת, קמה חובת זהירות של רופא כלפי ילד שטרם נולד:

  • "השארתי אחרונה את השאלה, כלום קיימת חובת זהירות כלפי מי שבזמן ביצועו של מעשה ההתרשלות עדיין לא היה קיים, ואפילו לא הורה, מהטעם שהתשובה החיובית נראתה לי מלכתחילה מובנת מאליה. לדעתי, נעלה מספק שחובת זהירות קיימת, שהרי הרעיון המונח ביסודה הוא שיש למנוע, על¬ ידי התנהגות סבירה, התהוותו של נזק הצפוי לסוג מסוים של בני-אדם... לשון אחר, העוולה מתגבשת בעת אירוע הנזק, והצפיות לנזק צריכה להתייחס לזמן הזה. בהתקיים חובת זהירות, קיימת ממילא (על בסיס העובדות הנטענות בכתב התביעה) גם הפרתה של חובה זו. הוא הדין בקשר הסיבתי בין ההפרה מזה לבין הנזק הנטען מזה".


לשיטת פורת, הנכונות להכיר בעילת התביעה של קטין כנגד רופאיו תסויג אך ורק למקרים של מום חמור וקשה:

  • "...אולם לקטין הפגום במקצת לא תהא, לדעתי, עילה כלשהי בנזיקין. הוא זכה, כתוצאה מרשלנות היועץ, בחיים כמעט מלאים (שהרי החלטתה של האם הייתה נחרצת שלא להביא ילד פגום לעולם). הכרה בקיומו של נזק לקטין במצב המתואר מנוגדת לתקנת הציבור ולעיקרון קדושת החיים גם יחד. אם הקטין נולד עם מום גופני קל יחסית, אין לגרוס, לפי השקפתי, שנגרם לו נזק בר-פיצוי מחמת הרשלנות, שהרי בעטיה (כאמור) הוא זכה בחיים"..

חובת זהירות כלפי העובר [יח"צ]

ברק: הרופא חב חובת זהירות כלפי קטין שטרם נולד

באשר לשאלה, אם הרופא המייעץ חב חובת זהירות כלפי האם משיב ברק:

  • אכן, הכרה באחריות הרופא כלפי ההורים עולה בקנה אחד עם כללים הרגילים של דיני הרשלנות. .....כפי שראינו, בין הרופא לבין ההורים (המשתייכים לסוג של האנשים הנמצאים בטיפולו של הרופא) קיימים יחסי רעות, ועל הרופא מוטלת חובת זהירות מושגית. לעניין זה, אין כל חשיבות להבחנה בין המקרה, שבו הרופא התרשל, ולולא הרשלנות היה הקטין נולד בריא, לבין המקרה, שבו לולא ההתרשלות לא היה הקטין נולד כלל. בשני המקרים עניין לנו בנזקם של ההורים ובסטיית הרופאים מרמת הזהירות הראויה. באיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים השונים מן הראוי להטיל את הנטל הכספי של הרשלנות הרפואית על יוצר הסיכון ומבטחו. יש לקוות, כי בכך ניתן אף יהיה להבטיח רמת בריאות נאותה. אין כל צידוק ליתן חסינות לרופאים, אשר בהתרשלותם גרמו נזק (ראה [19] berman). זכותם של הורים היא לתכנן את משפחתם, ובמסגרת זו מן הראוי הוא, שהרופא המטפל ינקוט כלפיהם אמצעי זהירות ראויים ויעמידם על הסיכונים הקשורים בהתעברות, בהיריון, בהפלה ובלידה.... על-פי המבחנים הרגילים של דיני הרשלנות יש להכיר עקרונית בחובתו המושגית של רופא כלפי הורים, ואם חובה זו מופרת על-ידי התרשלות הרופא, הגורמת נזק להורים, הוא אחראי ברשלנות, גם אם לולא אותה התרשלות לא היה הקטין נולד כלל. חובה זו קיימת לעניין כל נזק שנגרם להורים, ואשר קיומו והערכתו נעשים על-פי המבחנים הרגילים של תורת הנזקים והפיצויים. מטעמים אלה צדקה הערכאה הראשונה בדחותה את בקשת המערערים (בע"א 518/82) לדחות את תביעת המשיבים כלפיהם.


לאחר מכן נדרש ברק לשאלת חובת הזהירות של הרופא המייעץ גנטית כלפי הקטין שטרם נולד:

  • המוטלת אחריות על הרופא כלפי הקטין? פשיטא, שהתשובה היא חיובית. בין רופא לבין קטין קיימים "יחסי שכנות" ועל הרופא מוטלת חובת זהירות מושגית לנקוט את כל אמצעי הזהירות הסבירים כדי למנוע נזק מהקטין. אך מה הדין, אם התרשלות הרופא קדמה להתעברות או ללידה, ולולא אותה התרשלות היה נולד ילד בריא? האם חב הרופא חובת זהירות מושגית בנסיבות אלה, והאם ניתן לראות בהתנהגותו משום התרשלות? הקושי במקרה זה הוא, כי המעשה המיוחס לרופא בוצע עוד בטרם נולד הקטין. היש לכך חשיבות? הגישה המקובלת היא, כי עם לידתו של הקטין הוא זוכה לכשרות משפטית, המעניקה לו זכות לפיצויים בגין התנהגות שקדמה להתעברות וללידה.


ברק נדרש לדילמה המוסרית – האם ישא הרופא באחריות כלפי הקטין, אשר נולד במומו כאשר יכול היה שלא להוולד כלל?

  • הציר המרכזי שעליו סובבת הבעייתיות של מקרה זה, הוא הגישה, כי הכרה בזכות הקטין כלפי הרופא מחייבת עריכת השוואה בין מצב הקטין לאחר ההתרשלות לבין מצבו לולא ההתרשלות, כלומר בטרם נולד, תוך נקיטת עמדה, כי אי החיים (לולא הרשלנות) עדיף על פני החיים במום (לאחר הרשלנות). הגישה הינה, כי השוואה כזו בין חיים במום לבין אי -חיים אינה אפשרית, ואין בית המשפט יכול לעשותה, היא מעוררת בעיות פילוסופיות ולוגיות, שאין כל אפשרות להתגבר עליהן.....לולא מעשה ההולדה, הוולד לא היה קיים. ע"י עילת תביעתו, חותך התובע את הענף שהיה צריך להסתמך עליו כדי להוכיח את נזקו.

    הנזק שלו אחראי הרופא הוא בגרימתם של חיים פגומים. על-כן גם הערכתו של נזק זה אינה צריכה לקחת בחשבון את המצב ל אי החיים. ההשוואה, שחברתי מבקשת לעשות בין החיים בפגם לבין אי החיים, מגבשת את הנזק שבגרימת החיים. אך בגין נזק זה אין הרופא אחראי. הרופא אחראי בגין גרימתם של חיים פגומים, ונזק זה מתגבש בהשוואה בין החיים הפגומים לבין החיים ללא פגם.... זכותו של הקטין היא, שאם הוא נולד חי, חייו יהיו ללא מום שהוטל בו בהתרשלות רפואית. הנזק, שההתרשלות גרמה לו ושהרופא אחראי לו, אינו בעצם מתן החיים (שכן אין לו לקטין זכות לאי-חיים) אלא במתן חיים פגומים. מכאן, שבמהותו נתפס נזק זה לא על-פי השוואת החיים במום לאי החיים אלא בהשוואת החיים במום לחיים ללא מום.

    סיכומו של דבר: על-פי תפיסות היסוד, המקובלות בדיני הרשלנות, יש להכיר בקיומה העקרוני של חובת זהירות מושגית של רופא כלפי קטין, המחייבת אותו לנקוט זהירות סבירה כלפי הקטין. אם הרופא התרשל, וכתוצאה מכך נולד קטין בעל מום, זכאי הוא לפיצויים כלפי הרופא, בין אם לולא הרשלנות היה נולד בריא ובין אם לולא הרשלנות לא היה נולד כלל".

לא חקיקה שיפוטית. ברק [יותם פרום]

האם הכרה בעילת 'הולדה בעוולה' מהווה חקיקה שיפוטית?

כדרכו של ברק, הוא אינו מסתפק בהכרעה לגופו של מקרה, ונדרש להשלכות התורתיות משפטיות של הכרעתו, ואף מתגונן – למפרע – בפני מבקריו, בפני האפשרות ולפיה יטען כלפיו בעתיד כי הוא מסיג את גבולה של הכנסת ו"מחוקק חקיקה שיפוטית:

  • "ראשית, אין אנו קובעים עיקרון חדש, שלא היה טמון בשיטתנו והמוטל על החברה בחינת יש מאין. נהפוך הוא: אנו נזקקים לעיקרון הרשלנות, שהוא עיקרון ידוע ומקובל, וכל שאנו עושים הוא להפעילו על מצבים עובדתיים חדשים, זהו תפקיד שיפוטי קלאסי, והוא מבטא את מהלכה הטבעי של ההלכה הפסוקה, השומרת על יציבות תוך תנועה. הצמח המשפטי החדש צומח מאדמת המשפט הישנה. הדין החדש יונק עצמו מעיקרון ישן, והביטחון המשפטי נשמר. הציפיות הסבירות של בני הציבור נשמרות. כפי שראינו, מוטלת כבר בשיטתנו חובת זהירות מושגית על רופאים כלפי ההורים שלא להתרשל, וחובה זו מוטלת עליהם גם כלפי הקטין, כאשר לולא ההתרשלות היה נולד קטין בריא. התוספת שאנו מוסיפים, שלפיה חובה זו מוטלת גם אם לולא הרשלנות הקטין לא היה נולד כלל, אין בה כל פגיעה בציפיותיהם הסבירות של הרופאים, והיא מבטאת פיתוח טבעי של ההלכה המבקשת להתמודד עם מציאות חדשה. אמת הדבר, יש בגישה זו משום החידוש, אך זהו חידוש במסגרת עיקרון הרשלנות ולא מחוצה לו. זהו חידוש, המשתמש בכלי הרשלנות עצמם ולא בכלים זרים.

    עניין לנו בעיקרון הכללי של רשלנות, שיש להתאימו למציאות החיים המשתנה. דווקא הליכה מפרט לפרט, על יסוד שיקולים של היגיון וניסיון, תוך התחשבות בנסיבותיו של כל עניין ועניין, יפה לה הסדר הלכתי ולא חקיקתי. הבעיות המתעוררות הן מהסוג, שבית המשפט מתמודד עמהן יום-יום.

    כבר ראינו, כי לפי הדין הקיים והמוכר אין כל קושי בהטלת אחריות כלפי קטין, שלולא ההתרשלות היה נולד בריא. כל שמייחד את המקרה שלפנינו הוא, שלולא ההתרשלות הקטין לא היה נולד כלל. כפי שראינו, ייחוד זה אינו מחייב הערכת אי החיים ואינו מחייב התמודדות עם הזכות לא-לחיות או עם הזכות להפיל. אמת הדבר, הנושא הוא "חדשני", שכן אין בו היזקקות לגישה הרגילה של החזרת המצב לקדמותו", אך בכך לא די, כדי שהפסיקה לא תטפל בו. תפקידו של בית המשפט הוא להתמודד גם עם בעיות חדשות ועם תפיסות ערכיות. אכן, דיני הרשלנות שבנזיקין מהווים תחום ראוי לפעולה שיפוטית יוצרת, המתחשבת בצורכי החיים והמאזנת בצורה ראויה בין האינטרסים השונים, הנאבקים על הבכורה. במסגרת זו, ראוי להם לבתי המשפט לפתח, בדרך הפיתוח ההלכתי, את אחריותם של רופאים ושל אחרים בגין רשלנותם, הגורמת נזק להורים ולקטינים בגין ייעוץ רשלני ובגין התנהגות רשלנית אחרת, המתבצעים לפני ההתעברות או הלידה".

השופט דב לוין

"על נפש אומללה זו ניתן לומר, כי מוטב לה שלא באה לעולם"

גם השופט דב לוין מתחבט בדילמה מוסרית, אתית ואנושית זו וקובע כי:

  • "אדם שנכותו מוחלטת...אמנם את אור השמש יראה, אך משום בחינה אחרת, פיסית או תפקודית, אין הוא יכול להפיק הנאה כלשהי מעצם ההוויה, אין הוא יכול לתרום דבר לחברה, וכל כולו סבל ומכאוב. על נפש אומללה זו ניתן לומר, כי מוטב לה שלא באה לעולם. במקרה זה, מתקיים נזק כמובנה של פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ויש רק למצוא את הדרך לקבעו ולהעריכו".


בניגוד לברק, אשר גוזר את החבות בנזיקין מן ההשוואה בין חיים במום לבין חיים ללא מום, השופט דב לוין אינו סבור שניתן לדבר על נזק שכן:

  • "...מקובלת עליי ביקורתה של חברתי, המשנה לנשיא, על תיזה זו, אשר הטענה המוחצת (לדעתי) כנגדה היא, כי בענייננו כלל לא קיימת האלטרנאטיבה של חיים שאינם פגומים. לפיכך, לא ניתן לטעון למצב רצוי, כשמצב זה (של חיים ללא מום) לא יכול היה להתרחש כלל. רשלנותם של המשיבים (כנטען) גרמה חיים, אולם היא לא גרמה חיים במום, וכיצד נחייבם בפיצוי עבור חיים במום, שלא הם אחראים לו?"


הוא נדרש גם לשיקולי מדיניות שיפוטית:

  • "...אין אני מתעלם מהבעיה האנושית, אשר חבריי הנכבדים (כל אחד לשיטתו) ביקשו לה מענה. אולם, השלכותיה של ההכרה בעילת התביעה הינן הרבה מעבר לזכותו של הקטין להיות מפוצה. איני מתייחס בכך רק לפריצת הדרך שבהכרת העילה גם לגבי תביעות קטין כנגד הוריו - נושא שבו עסקו חבריי הנכבדים מזוויות ראיה שונות. אולם אין, לדעתי, להמעיט מהשיקול, כי הכרה כזאת תגרור אחריה מתן עצות רפואיות "זהירות מדי", שימנעו לידות, עקב חששם של רופאים ושל יועצים גנטיים להימצא מפרים את חובת הזהירות כלפי היילוד ולהיות חשופים (לשיטת השופט ברק - תמיד) לתביעותיו, אם ייוולד במום, השאלה היא, האם לא רצוי הוא, כי נשחרר כליל את ציבור הרופאים והיועצים מהשפעתו של שיקול זר זה? וכפועל יוצא משאלה זו: האם המדיניות החברתית הרצויה היא לעודד בעקיפין מצב, שבו כל ספק יוכרע לצד שלילת הלידה?

    יתרה מזו, כיצד יש בידי בית המשפט לתחום את גבולות החובה, שהוא מטיל על רופאים, להעדיף אי-הולדה על הולדה במום, וכיצד יהא בידם לדעת מראש (לגישת המשנה לנשיא), אם צפויים הם במקרה מסוים בתשלום פיצויים?"

תאריך:  23/10/2010   |   עודכן:  23/10/2010
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
צליפת שוט היא סוג של חבלה שנגרמת לצוואר בתאונת דרכים. בדרך כלל החבלה נגרמת כתוצאה מתאונה כאשר הנהג "נזרק" קדימה בזמן התאונה ונבלם ע"י חגורת הבטיחות. השפעת ההאצה וההאטה שמתרחשות במהירות יכולה לגרום למתיחה או קרע באחת החוליות של עמוד השדרה הצווארי, והיא נקראת "צליפת שוט". צליפת שוט יכולה לבוא לידי ביטוי בכאבי צוואר, הגבלה בתנועות באזור זה, כאבי ראש, כאבים בכתפיים ואף בעיות נוירולוגיות שונות.
חזקת/הלכת השיתוף הינה פרי 'פיתוח המשפט המקובל נוסח ישראל'. כאשר נוכחו בתי המשפט כי הדין הדתי, אשר מסדיר את ענייני הנישואין והגירושין, אינו מעניק לאישה מענה שוויוני והולם לבעיית חלוקת הרכוש עם תום הנישואין, הם פיתחו מוסד משפטי זה מתוך ובאמצעות מוסדות משפטיים של 'חוזה מכללא' וכן 'ערכי הצדק והיושר ו'חובת ההגינות'.
15/10/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
הזכות לכבוד מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שם נכתב כי:
13/10/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
הדין הכללי מחייב בהנמקה מכוח חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958. החוק חל על עובדי ציבור בלבד, כפי שהם מוגדרים בסעיף 1 לחוק זה: "עובד מדינה, עובד רשות מקומית וכן כל רשות שהוענקה לה סמכות על-פי דין". חובת ההנמקה היא גם אחת החובות החלות על רשויות המנהל במסגרת כללי המשפט המנהלי.
12/10/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
בג"צ איתנה ניב (בג"צ 6485/00 איתנה ניב נ' ביה"ד הארצי עבודה וקופ"ח, פ"ד נו (6) 663 (2002)) הוא פסק דין מכונן בתחום הזכות לשוויון בדיני עבודה. חידושו וחשיבותו הם בתוצאה של פעולה מפלה. מהו הדין כאשר מעביד, אשר מעסיק עשרות עובדות ושני עובדים בלבד, ומטעמים תקציביים מבקש להביא לפרישת כולם בגיל 57, יצר הסדר מפלה ולפיו עשרות עובדות תקבלנה פנסיה תקציבית עד גיל 60, ושני עובדים יקבלו פנסיה תקציבית עד לגיל 65?
12/10/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
סיפורים חמים(72 שעות)
איתמר לוין
בת 22? מבוגרת מדי לאפשטיין
יואב יצחק
עדות פילבר בדבר פגישתו עם אלוביץ: הזדמנות פוליטית לנתניהו והישג לציבור
היום לפני
אלברט, ויקטוריה וחמישה מילדיהם
נסיך נולד [1819]
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
המדריך להתמודדות עם מצבי חרום בחו"ל
כתיבת המומחים
בועז שוורץ: ישראל מנפיקה אגרות חוב בשווי של 500 מיליון אירו
יום הולדת
רובינשטיין אמנון 5/9
גולדין אשר 5/9
גרמן גרשון 5/9
סוהייל יוסף 5/9
גנות דליה 6/9
ברקת מרדכי 7/9
אליגון עודד 7/9
חברי מערכת News1 (דוא''ל)
   ארד מירבעיתונאית
   גדות יפעתעיתונאית
   דנון יצחקעיתונאי
   וולף איציקעורך חדשות ועיתונאי תחקירים
   יוסף עידןעורך חדשות
   יצחק יואבמו"ל ועורך ראשי
   יצחק-אוגנוב גליתעיתונאית
   לוין איתמרעורך משפטי
   מגנזי שרוןעיתונאית
   פישביין איילתעיתונאית
   רויכמן ינוןעיתונאי
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il