פיתוח תורת הביטחון העברית שאינה ממומשת

הופעת אברהם אבינו הייתה אירוע-שער אבולוציוני בציביליזציה הנוכחית, לא רק בתחום ההתנהגות, האמונה והמוסר, לצורך שרידות האדם, כפי שמוסכם על הכול, אלא גם בתחום ההכרה. הפרדיגמה של אברהם התגלתה כבעלת כושר שרידות גבוה מכל חלופותיה. היא לא רק שורדת ארבעת אלפים שנה, אלא היא גם מניעה את התרבות המערבית, הדומיננטית בעולם, מזה 2500 שנה. מרדף אברהם אבינו אחרי מלכי הצפון (בראשית י"ד) היה הכתובת על הקיר של דומיננטיות המערב – התודעות הגבוהות–האינטלקטואליזציה–המדע כבסיס לטכנולוגיה ולאסטרטגיה. נִיצחון האתונאים המערביים על הפרסים המזרחיים במרתון בשנת 490 לפני הספירה, כאלף וחמש מאות שנה אחרי מרדף אברהם, היה זעקת הקרב שלה. ניצחון צה"ל את הצבאות הערביים במלחמת ששת הימים היה אחד מביטוייה, מבלי שהופקו לקחי העומק משתי מלחמות אלה ומן המלחמות הרבות שביניהן בגלל שלטון עקרון השרידות על התנהגות האדם. ניתן לנטרל אותו כפי שנִטרל אברהם, אך הוא לא רק היה יחיד בדורו אלא מן היחידים בציוויליזציה הנוכחית. ניתן לקבל דוגמה לכך מהתנהגותם של הפוליטיקאים בישראל היום.

בהנחה המהפכנית שלפיה לישות בלתי חומרית יש קיום ממשי, התחיל תהליך מודע ושיטתי של אינטלקטואליזציה של המציאות: חקר הממד המופשט של התופעות הפיסיקליות. גולת הכותרת של תהליך זה הוא המפעל המדעי בן אלפיים ושש מאות השנים, המגבה בעוצמה הולכת וגדלה את מאמצי השרידות של האדם, ובעת ובעונה אחת גם מסכן את שרידותו,¹ כפי שחזו היהודים הקדמונים בפרשת גן העדן ובפרשת מגדל בבל. אלוהי אברהם נמצא במרחב משלו, שהוא, לפי אחת הגרסאות, "הרקיע העשירי".² אברהם הניח יסוד לחלוקה דואליסטית של המציאות: רוח–חומר, ולחיבור של דיאלוג-השגחה ביניהם. תבונת האדם מגשרת בין שני חלקי מציאות אלה. מכאן גרעינו של הרעיון שמרחב המהות נמצא בתבונה, בעולם הרוח, בעולם ההפשטות. מרחב מהות זה שבא לידי ביטוי בתורה, הוא נצחי ואינו משתנה, וכך גם התורה, שלפי האמונה היהודית-נוצרית נכתבה בידי הקב"ה, כי בשר ודם מעולם החומר לא יכול היה לכתוב יצירה כה מושלמת, סימטרית מכל וכל, ללא אופציית שבירה. מדענים דגולים רבים סברו שאלוהים הוא תבונת העולם, והמקור או הביטוי לחוקי הטבע. הבולט שבהם היה אלברט איינשטיין שאמר: "אני רוצה לדעת איך ברא אלוהים את העולם הזה. אינני מתעניין בתופעה זו או אחרת. אני רוצה לרדת לסוף דעתו. כל השאר הם פרטים".

אברהם לא הסתפק בפיתוח פרדיגמת האלוהות המופשטת ותפיסה המעניקה להפשטה יתרון על פני הניסיון, אלא הפיץ את תורתו ברבים. הוא לא ניסה לשכנע את שליטי בבל, נמרוד-אמרפל-חמורבי, באמיתוּת מערך החשיבה שפיתח, כי היה ער לאופיו השמרני של הממסד ולנטייתו לשרוד כפי שהוא. זה היה מצִדו מהלך מהפכני במודע, כי בכך הוא עִרער את הסדר הפוליטי הקיים, שהיה מבוסס, בין היתר, על דת אלילית, אמפירית ומלכדת. הייתה חייבת לבוא תגובה חריפה מנמרוד, כדי לנטרל את איום-אברהם. אברהם זיהה את האיום עליו ופעל לנטרלו. החל תהליך היווצרותה של האומה העברית.

בתחילה הופעלו נגד אברהם סנקציות חברתיות: קללות והשלכת אבנים.³ כאשר אלו לא הועילו, הפעילו נגדו ראשי השלטון את המערכת המשפטית והמשטרתית, והוא הושלך לכלא, תחילה לשלוש שנים ואחר כך לעוד שבע שנים.⁴ לאחר שאמצעים אלה לא הועילו להטותו מדרכו, לא ניתן היה למנוע את ההתנגשות הדרמטית, בינו לבין השלטון, שהרי פעילותו של אברהם איימה למוטט את בבל, כפי שהפעילות של סוקרטס איימה למוטט את השלטון באתונה בעיני העומדים בראשה, כאלף ושלוש מאות שנים מאוחר יותר, אף שבמבט לאחור היא הייתה בין מקבּעיה החשובים של אתונה בזיכרון התרבותי. בשיאה של ההתנגשות השליך שליט בבל, על-פי האגדה, את אברהם ואת הרן אחיו, לכבשן האש. אברהם ניצל בדרך נס. אחיו נשרף בכבשן.⁵

מיתוס אברהם בכבשן האש מציג אותו כ"גיבור תרבות, כמי שגילה את המונותאיזם ונבחר לאבי האומה ולאב המון גויים ... היא אפוא תֶמָה⁶ מכוננת, ותפקיד מרכזי לה בתודעה הקולקטיבית היהודית".⁷ מדובר באבן יסוד בפיתוח תורת הביטחון העברית: הפצת פרדיגמה דתית חדשה שסיכנה גם את חיי יוצרה וגם את אפשרות פיתוחה. המשך העלילה הוא תיאור האופן שבו מנטרל אברהם את האיום: ניתוק מגע, הקמת בסיס מוצק בפריפריה, הקמת צבא, יצירת בריתות, מלחמה, ניצחון והשגת ריבונות. אפשר לשער שבעשר שנותיו בכלא הבבלי תכנן אברהם את המאקרו-אסטרטגיה דלעיל להשגת מטרתו.

הלקח הביטחוני המאקרו-היסטורי של מהלכי אברהם הוא: קבוצה ייחודית המבקשת לבודד את עצמה מן הסביבה, תעורר התנגדות שעלולה להתפתח למהלכי השמדה. לפיכך על קבוצה ייחודית זאת לפתח, יחד עם ייחודיותה הדתית/תרבותית, מערכת חיסונית שתנטרל איומים ותמנע מהם להתפתח לסיכונים וממנה למהלכי השמדה.

זאת בתמצית המהפכה העברית של אברהם אבינו ומורשתו הביטחונית, שמרקו ברוך לימד את ז'בוטינסקי, ושאותה התאמץ ז'בוטינסקי להנחיל לעם ישראל. ארבעת אלפים שנה אחרי אברהם, ושמונים ושתיים שנים אחרי מותו של ז'בוטינסקי, רוב הישראלים ומנהיגיהם בכלל התחומים עדיין אינם בשלים לחולל את המהפכה החיונית הזאת כפי שהבינו ומִמשו אותה, משה רבנו לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה, ודוד המלך לפני שלושת אלפים שנה. לפי "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן ו"הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא" של נורמן דיקסון ורבים אחרים, רק מעטים בהיסטוריה האנושית הבינו אותה. בכך ניתן להיווכח ממלחמת יום הכיפורים שלנו ומהמלחמה באוקראינה המתחוללת היום. הסיבה לכך היא כִשלון ציביליזציוני להתמודד עם עקרון השרידות הגורם להסתיר את הליקויים היסודיים שאינם גלויים לַכֹּל ולהפיק לקחי אמת תשתיתיים. את הבנת האמת היסודית הזאת מנטרלת שטיפת-מוח בלתי פוסקת של כל הממסדים ובייחוד הממסד הפוליטי, שכדברי הפילוסוף האנגלי בן המאה ה-17 תומס הבס הוא ליוויתן הבולע את הכל במערכת.
___________________

בשבוע הבא: האסטרטגיה רבתי של אברהם אבינו; הליברליות היחסית של ארץ כנען; אברהם בנה צבא איכותי; חשיבות ההכרעה; סכסוכים במשפחת אברהם כתכסיס;

1. ראו מאמרי על כך, "נבואת החטא הקדמון", ג'וקופוסט, 11 בינואר 2020.
2. "הרקיע העשירי הוא עיקר כל הרקיעים, להיותו ספירת כתר, שהוא שורש ועיקר לכל ט' ספירות תחתונות", זהר, פרשת ויקהל, חלק ב', רקיעים דעשיה, אתר קבלה לעם.
3. מדרש הגדול, בראשית יב ג.
4. פרקי דרבי אליעזר כו, בבא בתרא צא ע"א.
5. בראשית רבה לח ח; סנהדרין צה ע"ב; פרקי דרבי אליעזר כו; תרגום יונתן בראשית יא כח.
6. רעיון מרכזי הנמצא בבסיס של יצירה ספרותית.
7. ורד טוהר, אברהם בכבשן האש – מרד בעולם פגאני, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2010, עמ' 9.