שחיתות מובנֵית בכל שלטון

חוקת התורה של משה השלימה את השלב הראשון במיזם היהדות של אברהם והייתה תנאי הכרחי, אך לא מספיק, להשלמת מיזם העבריוּת. על-מנת להשלים את מיזם העבריות היה על השבטים להתלכד לעם אחד,¹ להשתלט על ארץ כנען, להתנחל בה ולחיות על-פי חוקת משה. בתורה נאמר:

"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ,² כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ -- לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ -- וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו -- לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול -- לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל".³

בבריתא המובאת בתוספתא של מסכת סנהדרין ובתלמוד הבבלי נאמר: "היה רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה".⁴

מסתבר, שכבר בתורת משה יש ויתור על ייחודיות עם ישראל, ומתאפשר לעברים להיות ככל הגויים ולבחור מלך עם לא מעט תנאים ומגבלות. כאן נרמזת הסתירה שבין התחום היהודי-אמוני-דתי, לבין התחום העברי-ריבוני-פוליטי. מכאן שרק מנהיגי-על כאברהם וכמשה יכולים לבצע את שתי המשימות אבל כל אחרים אינם יכולים ולכן יש להפריד את הפונקציות למנהיג לאומי-צבאי-מנטרל איומים שהוא ככל האדם ונוטה להיות מושחת, ולמנהיג רוחני עם תקשורת לתודעות-על. מטרת הוויתור והפיצול הייתה לאפשר לעם לכונן ריבונות חזקה ומִמשל יעיל כדי לנטרל אויבים חיצוניים. מטרת התנאים והמגבלות הייתה למנוע מן השלטון להוות איום פנימי על העם. העתיד הראה שלא ניתן ליישב סתירה זאת, אלא בימות המשיח, שהן במציאות הריאלית - אוטופיה.⁵

בארבעים השנים שבילו השבטים במדבר, הם אכן שינו את אופיָם והפכו מגלותיים, שכל עניינם לשרוד כיחידים, לחברה צבאית השואפת להשיג ריבונות בארץ המובטחת.⁶ במצרים כפו עליהם השלטונות את חוקיהם, אך בארץ כנען הם לא היו שומרי-חוק שניסח להם משה – לא המנהיגים והשליטים ולא הציבור הרחב. הצבא, שכונן משה, כבש חלקים מארץ ישראל וגִבָּה את ההתנחלות, אך השבטים לא הצליחו להתגבש לעם אחד ולהשיג ריבונות על גבולות ההבטחה, שעליהם הוסכם בין אברהם לפרעה. חילוקי הדעות ביניהם היו כה רבים, שבניגוד להרשאה בספר דברים ולהנחיה בפרשת ג' המצוות בבריתא, הם לא ביקשו מלך.⁷

בספר שופטים מנוסחים שני מאפיינים של תקופת ההתנחלות: א. "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה'".⁸ משמע, לא קיימו את חוקת משה והתרחקו מן היהדות. מכאן ש"עיני ה'" הן "שלטון החוק", כפי שהוא מובן היום, עם כל השוני במקור הסמכות; ב. "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".⁹ משמע, לא גיבשו מדינה ריבונית המסוגלת לנטרל איומים, ולפיכך לא השלימו את המהפכה העברית כפי שנוסחה בבריתא הנ"ל. התוצאה: מלחמות בלתי פוסקות, בעיקר עם עמים אחרים, אך גם בין השבטים, במחיר גבוה מאוד.¹⁰

על-מנת לנטרל איומים חיצוניים החליטו ראשי השבטים להשלים את המהפכה העברית בדרך לא יהודית, אך עברית, ולהמליך עליהם מלך "ככל הגויים".¹¹ הרצון למלך מלמד שהם לא הפיקו את לקחי העבר שסוכמו במשל יותם:¹² א. שליטים פוליטיים אינם בהכרח אנשי המעלה, אלא הם לעתים קרובות מגיעים בהתנהגותם לשפל המדרגה. במלים אחרות, הם לא יעמדו בתנאים שנוסחו בתורה; ב. שליטים פוליטיים דווקא יפגעו בתורת משה, יזיקו לעם ולא יושיעו אותו. מכאן שהשליט מאיים על הציבור שעליו הוא שולט יותר מכל איום אחר, בגלל רצונו לשרוד על חשבון המערכת.

למרות זאת, "ויאמרו לו [לשמואל] כי מלך יהיה עלינו והיינו גם אנחנו ככל הגויים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו".¹³ מכאן שנטרול איומים חיצוניים ומלחמות, הם המניע העיקרי לכינון שלטון פוליטי, המסכן אומנם את שלטון התורה (החוק), אך מסייע לנטרול איומים חיצוניים. מחבר ספר שמואל ביטא את משמעות כינון מלכות לישראל בדברי ה' לנביא: "לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם".¹⁴

מסקנה: אף שהאידיאל היהודי הוא למזג שליטה ושלטון החוק, שהיא נגזרת של הדיכוטומיה הבסיסית: רוח וחומר, המציאות ההיסטורית מלמדת שכמעט לא ניתן לממשו: השליטה נוטה להפר את שלטון החוק, והחוק בלא שליטה אינו יכול לקיים מדינה, בייחוד במלחמות. הדוגמה היחידה למימוש האידאל הפוליטי בתולדות העם היהודי היא שלטונו של משה רבנו על-פי חוקי התורה, בארבעים שנות הנדודים במדבר. וגם משה חטא ונענש. את המסקנה הזאת ניסח באופן הטוב ביותר ההיסטוריון והפוליטיקאי הבריטי הלורד אקטון במאה ה-19: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים". הטעם לכך שגם אנשים גדולים חיים בסביבה מאיימת ומתאמצים לשרוד בגדולתם ובמעמדם. הם מפעילים את כוחם הגדול יחסית כדי לנטרל איומים, ובעיני המאוימים, שהם רוב האנשים, הם "אנשים רעים".

התנגדות שמואל לכינון מלוכה בישראל כי היא מבטאת גם התרחקות מן האמונה וגם התרחקות מחוקי התורה, מגלמת בתוכה נבואה על סוף הריבונות העברית ועל חורבן בית המקדש, וממילא על הגולה כבחירה מועדפת, שמוותרת על הריבונות ועל העבריות למען היהדות. מדובר בבחירה טרגית שנחזתה כבר על-ידי אברהם: בלא ריבונות יש סכנה ליהודים וממילא ליהדות. המהפכה העברית של ז'בוטינסקי בִקשה לאחֵד שוב את היהדות עם הריבונות.¹⁵ אלא שבין יותם ושמואל, לבין מרקו ברוך וזאב ז'בוטינסקי, חלו התפתחויות שהִקשו מאוד על ביצוע המהפכה.

____________

בשבוע הבא: המהפך האסטרטגי במזרח התיכון אחרי קרב כרכמיש בשנת 605 לפני הספירה; הנביא "איש הרוח" והאינטלקטואל, ירמיהו, מבין יותר באסטרטגיה ובמדיניות מן הגנרלים והיועצים הצבאיים והמדיניים שהם "נביאי שקר"; רדיפת הממסד את האינטלקטואלים; עצת הרמב"ם לראשי המדינות; על חוקי התורה ניתן לשמור בלא ריבונות; נזרע הזרע לגלות.

1. על התפקיד המכריע של התורה והאמונה בהִוָצרותו של עם ישראל בעיני ז'בוטינסקי, ניתן ללמוד ממכתבו אל מפקד בית"ר בארץ-ישראל, מנחם ארבר, ב-3 ביוני 1928, שבו הוא כתב בין היתר: "בראשית ברא אלוקים את האומה, כל מה שעוזר לתחייתה קדוש הוא, כל מה שמפריע – טומאה. כל מי שמפריע – שחור הוא, שחורה אמונתו שחורים דגליו.
2. בעיני ז'בוטינסקי, אחד מסימני ההֶכּר של העבריות הוא המלך המלכד סביבו את האומה לנִטרול איומים עליה. רעיון זה הוא הביא ברומן שלו "שמשון", ועל כך הוא כתב לחברתו השחקנית, הסופרת והמשוררת מרים ברנשטיין-כהן ב-2 באוגוסט 1928: "שמשון שחי בתקופה ההיא אינו יכול להימנע מלחלום על ברזל ועל מלך". ארכיון ז'בוטינסקי, א 1 – 2/35.
3. דברים, יז, יד-כ.
4. תוספתא סנהדרין ד, ג; תלמוד בבלי, סנהדרין, פרק יז. כל "משפט נתניהו" המתנהל בישראל בימים אלה מרוכז בחריגות של ראש הממשלה בנימין נתניהו מאיסורים אלה שבתורה. מעניין כי החרדים המתיימרים לחיות על-פי חוק התורה הם בעלי בריתו של נתניהו ולעומתם רבים מן החילונים מאיימים עליו. על הפרדוכּס הזה, שנעלם מעיניו של משה המחוקק הגדול, נחשף בגדול כשלוש מאות שנה אחריו על-ידי שמואל הנביא. ראו להלן.
5. מקום טוב שאינו קיים בשום מקום. הכּוונה לחברת אנשים מושלמת. טבע את המונח הפילוסוף האנגלי תומאס מור בספרו "אוטופיה" ב-1516.
6. זה היה החזון של ז'בוטינסקי, ראה להלן.
7. זה המצב במדינת ישראל גם היום.
8. שופטים, ב, 11.
9. שופטים, יז, 6.
10. ז'בוטינסקי התייחס לכך במכתבו הנ"ל אל ארבר: "ברזל – כמו בימי השופטים, כי גם עתה יש ברזל ורכב לפלשתי ולא לנו. כבדו ולמדו את מלאכת הברזל".
11. דברים, יז, יד-טו.
12. שופטים, ט.
13. שמואל א, ח, 21-20.
14. שמואל א, ח.
15. זאת שאיפתן של מפלגות הימין בישראל היום, המאיימת על חברי מפלגות השמאל. מלחמת תרבות חריפה זאת המתחוללת היום בישראל, שאותה התאמץ זאב ז'בוטינסקי למנוע והפך בעצמו לאִיום על בן-גוריון וחבריו, מאיימת לפורר את מדינת הבית השלישי, כפי שהיא פוררה את מדינות הבית הראשון והשני. על-פי החוק השני של התרמו-דינמיקה ועל-פי ההיסטוריה קשה עד בלתי אפשרי לנטרל את האיום הזה שהרי "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית, ח, כא).