|
|
|
פרשת הערבות - הדיווח שקיבל המפכ"ל
|
|
|
|
קראדי. קיבל דיווח
|
|
|
החקירה בפרשה נפתחה באופן סמוי בשנת 1998, והתעצמה בגלוי בשנת 1999. על-פי ממצאי החקירה, ביום 24.2.99 אישר בנק הפועלים למפלגת ישראל ביתנו קו אשראי בסכום של מיליון דולר, נגד ערבות מצד חברה אוסטרית, שניתנה באמצעות בנק אוסטרי. המגעים לקבלת הערבות בוצעו, מטבע הדברים, שבועות רבים קודם לכן.
חקירת המשטרה מעלה, כי החברה האוסטרית הינה בבעלות רוברט נוביקובסקי, אזרח ותושב אוסטריה. לצורך העמדת הערבות, שיעבד אותו איש חשבון חיסכון אישי בבעלותו בסכום 12.5 מיליון שילנג אוסטרלי. זהות הצדדים:
- הבנק האוסטרי – Erste Bank Der Oesterreichischen Sparkassen H.E
- החברה האוסטרית – Jurimex Kommerz Transit Gmbh.
במהלך החקירה בדקו החוקרים חשד, לפיו איל ההון (והקזינו) מרטין שלאף, הוא העומד מאחורי הערבות הבנקאית. במסגרת החקירה, שנפתחה כאמור באופן סמוי במהלך קמפיין הבחירות, יירטו החוקרים שיחת טלפון בין ליברמן לבין שלאף. בדיווח לקראדי נמסר:
"בחקירתו הכחיש תחילה שלאף כל קשר למימון פעילותו הפוליטית של ליברמן או לערבות האמורה. לאחר שהושמעה לו השיחה שקיים בנושא הערבות עם ליברמן, טען ששימש כמתורגמן בין ליברמן ובין רוברט נוביקובסקי, ובזה התמצה כל עניינו בערבות".
ובהמשך:
"רוברט נוביקובסקי שנחקר באוסטריה אישר בחקירתו את גירסתו של שלאף וטען כי לא היו מעולם קשרים עסקיים עם ליברמן או עם נתיב אל המזרח וכי הסכים לתת אותה ערבות מכוח יחסיו האישיים עם ליברמן".
בחקירה נמצא, כי חברת "נתיב אל המזרח" המזוהה עם ליברמן קיבלה מחברת יורימקס סכום כולל של 240 אלף דולר בפברואר 1998 ועד דצמבר 1998. בחשבוניות נרשם: "עמלת תיווך עסקות".
החוקרים מציינים בדיווח לקראדי (ציטוט):
ליברמן סיפר בחקירתו כי באמצעו של קמפיין הבחירות, נקלעה מפלגת ישראל ביתנו לקשיים כלכליים והוא פנה לנוביקובסקי בבקשה שיסייע לו. לדבריו, כיוון שקשה לו לשוחח עם נוביקובסקי, משום שהאנגלית של שניהם אינה טובה, הוא השתמש בשירותי התרגום של שלאף. ליברמן הכחיש בתוקף את העובדה כי נותן הערבות האמיתי הינו מרטין שלאף.
ליברמן חזר על עמדתו כי לנוביקובסקי אין אינטרסים כלכליים בארץ, וטען כי העסקים שהיו לנוביקובסקי עם חברת נתיב אל המזרח היו בחו"ל, כך שאין נפקות לעובדה שחברת נתיב אל המזרח אינה חברה ישראלית.
החוקרים מציינים בדיווח שנמסרו (ציטוט):
"ליברמן טען כי למעט היותו של שלאף בעל עניין בקזינו יריחו, לא ידוע לו על עסקים נוספים של שלאף בארץ או ברשות הפלשתינית, וטען ששלאף מעולם לא פנה אליו בבקשת סיוע. עם זאת, כאשר נשאל על הפגישות המשותפות עם גורמים ברשות הפלשתינית, טען כי היוזמה לשיחות הייתה שלו וכי הוא פנה לשלאף על-מנת שיסייע לו לקיימן. ליברמן טען כי מדובר בפגישות פוליטיות שחלקן התקיימו לאחר שסיים את תפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, וחלקן התקיימו לאחר היבחרו לחבר כנסת. אולם, הוא לא הסביר מדוע נכח אדם בעל אינטרסים עסקיים ברשות הפלשתינית בפגישות פוליטיות, ומדוע הוא נזקק לקשריו של שלאף על-מנת לקיים פגישות אלו, וכן לא הסביר מדוע בתקופת היותו איש עסקים פרטי קיים פגישות פוליטיות. ליברמן אישר שהסתיר את מעורבותו של שלף גם בהנפקת הערבות ואמר שעשה זאת מחשש ש'יבנו לו תאוריית קונספירציה', כלשונו".
הנה כי כן, מהמידע המשטרתי עולה תמונה מדאיגה: ליברמן, שהחליף את כובעו והפך במהירות לאיש עסקים פרטי, ניצל לרעה את מעמדו ורקם מהלכים פוליטיים לטובת עסקיו הפרטיים. השאלה היא האם אגב כך ביצע עבירות פליליות.
|
|
|
|
|
מרידור. החטא הקדמון
|
|
|
בפרשת הערבות למדו החוקרים כי "החטא הקדמון" מצד גורמי האכיפה היה באופן טיפולם המגמתי והבלתי-תקין באנשי מפלגת המרכז: בקמפיין שביצעה בזמנו מפלגת המרכז, בראשה עמדו אז איציק מרדכי, דן מרידור, רוני מילוא, אמנון ליפקין שחק, ואחרים, נמצא כי נעשה שימוש בלתי תקין בכספים שהתקבלו בגיבוי של ערבויות, באופן פסול ודומה לזה שבוצע בפרשת ישראל ביתנו. בסופו של דבר טוייחו הממצאים בפרשת מפלגת המרכז, לא במעט נוכח מעמדם של מרידור ומילוא, באותה עת, כיקירי מערכת המשפט. אישים אלה השאירו אחריהם חובות בהיקף מיליוני ש"ח, וגם שובל של חשדות לפלילים, אבל לא טופלו כדבעי. עכשיו פועל הדבר כבומרנג בפרשות אחרות, ובהן בפרשת ליברמן.
צוות החקירה מסר בדיווח למפכ"ל, בסוגייה זו (ציטוט):
"בפרשיית מפלגת המרכז נדונה הסוגיה האם יש לראות בהעמדת ערבות כתרומה אסורה לפי חוק מימון מפלגות. חוסר ההתייחסות בחוות דעת שניתנו בסוגיה מטעם מבקר המדינה לנושא, הביאו לפרשנות (שגויה לדעת צוות החקירה) של מפלגות מתמודדות, ולגישה (שוב, מוטעית לדעת הצוות), כי ערבות אינה נחשבת כתרומה לצורך החוק, וכך נעקף החוק בנושא התרומות. באמצעות חילוט ערבויות בסכומים ובתנאים שאינם עומדים בדרישות החוק".
מהמידע שהגיע ל-Nfc עולה, כי צוות החקירה הגיע בפרשה זו למסקנות חותכות. עיקרן: אין הוכחות לעבירות שוחד, וכל שנותר הוא חשדות מסויימים, תמיהות על פעולות שנעשו, ופעולות שמהותן עדיין "לוט בערפל", כלשון החוקרים. להלן הדברים שנמסרו מפכ"ל, במסגרת הדיווח בפרשה זו (ציטוט):
"לעניין עבירת השוחד, ממצאי החקירה לא העלו תמורה ספציפית שנתן ליברמן לשלאף. כלומר, פעולה ספציפית תמורתה ניתנה אותה ערבות. אולם, ידוע כי בתקופה הרלוונטית שלאף היא מעורב בקזינו ביריחו וכי היו לו אינטרסים הקשורים ברשות הפלשתינית, אינטרסים אותם יכולה לקדם אישיות פוליטית בכירה. ידוע גם שליברמן ושלאף נטלו חלק יחדיו בפגישות עם גורמים מהרשות פלשתינית. לא מן הנמנע כי לאדם בעל אינטרסים כלכליים ופוליטיים בארץ כמו לשלאף, יחסי קירבה ואף תלות עם אדם שהיה צפוי להפוך לגורם משפיע וחזק בפוליטיקה הישראלית יועילו לקידום ענייניו בצורה משמעותית".
ובהמשך:
"האם עובדה זו מגיעה כדי הטייה למשוא פנים (שלח לחמך)? על-מנת להשיב על סוגייה זו יש לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין נטילת המתת לבין פעולות הקשורות לתפקידים אותם היה צפוי ליברמן למלא. נדרש, כי בין נותן השוחד ומקבלו יתקיימו קשרים הנוגעים לתפקידו של מקבל השוחד, וכי ניתן לצפות מה יהא טיבן של אותן פעולות שלהן אולי יזדקק נותן השוחד ממקבלו.
"בענייננו, כפי שכבר נאמר לעיל, קל לזהות את אופין של הפעולות להן נזקק שלאף מליברמן. אולם, אופיין של אותן פעולות לוט בערפל, ולא ניתן לצפות כיצד תוכרע הסוגייה לו תגיע לדיון בבית המשפט, במיוחד לאור הטענה בדבר קיומם של יחסי חברות בין השניים. ברור כי מן הבחינה הערכית, לא יעלה על הדעת שדמות פוליטית במעמד בכיר תימצא במצב כזה של ניגוד עניינים".
עד כאן הציטוט מתוך הדיווח שנמסר למפכ"ל. הדיווח הזה נמסר גם לגורמי אכיפה אחרים, לרבות הפרקליטות ובתיקים מסויימים שהוגשו לבית המשפט. הנה כי כן: בשורה התחתונה, לא נמצאו הוכחות חותכות לעבירת שוחד מצד ליברמן ו/או שלאף.
- ממצאי המשטרה והמסקנות לגבי שתי פרשות נוספות, יובאו בימים הקרובים.
|
|
איתן קורנהאוזר
תפוס כינוי יחודי
אדלינה קליין השאירה אחריה מורשת של מילים, של מעשים, של לב גדול. היא לימדה אותנו שהספרות אינה רק כתי...
