דוד פרלוב נולד בריו דה ז'נרו ב-1930. בשנות ה-50, בדרכו לארץ, עצר בפאריס ושם החל את יצירתו הקולנועית רבת השנים. במשך שלושה עשורים ביים בארץ סרטים דוקומנטארים וסרטי עלילה וב-1963 יצר פרלוב את "בירושלים", סרט שאופני התבוננותו במקום הישראלי פתחו דרכים חדשות למבע התיעודי בישראל.
"יומן", יצירתו הגדולה ביותר של דוד פרלוב נולדה מתוך ייאוש. כיוון שלא ניתן לו לעשות סרטים, הוא החל לצלם דרך חלון ביתו בתל אביב. הדימוי הזה, לצלם דרך חלון הבית אל החוץ, הפך לאחד הרגעים היציגים והסימליים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי.
אל הייאוש הפרטי הצטרפה טראומה לאומית. זה היה ב-1973, ובחצר בית הכנסת שנשקפה מחלונו, תיעד פרלוב את פרוץ מלחמת יום הכיפורים. צילומי "יומן" הסתיימו עשר שנים לאחר מכן, בזמן מלחמת לבנון. שתי המלחמות מספקות את אחת המסגרות ליצירה - שהפרטי והלאומי, האישי והציבורי משתלבים בה כדי לשרטט את דיוקנו של המקום הזה כבית שהוא בו בזמן פנים וחוץ, שטח מוגן וזירה חשופה. ב"יומן" מתעד פרלוב את אשתו ובנותיו, חבריו ותלמידיו; את ביקוריו בברזיל ובפאריס, ואת האירועים שהתרחשו באותו זמן במציאות הישראלית שסבבה אותו.
בשנת 2001 סיים פרלוב שלושה פרקים חדשים של "יומן מעודכן"; "ילדות מוגנת", "יום יום וריטואלים" ו"בחזרה לברזיל". כמו "יומן", גם "יומן מעודכן" נגמר בפרק בו חוזר פרלוב לברזיל. תחילה לריו דה ז'נירו, אחר כך לסאן פאולו, ושיא הסרט בביקור מלא ניגודים וכאב: בעיר בלו הוריזונטה, בבית ילדותו, אליו ניגש פרלוב כאילו בעל כורחו, מתוך דחף פנימי. הוא עושה זאת במיומנות של רב-אמן, שנמצא בשליטה מוחלטת על אמנותו, ויכולת ההמצאה שלו נדמית ללא גבולות. התוצאה היא יומן קולנועי כביוגרפיה, וביוגרפיה כהיסטוריה.
"יומן" הינו יצירת אמנות גדולה, שבה המבט אל האחר חושף את האני, והאני מציע לנו את דיוקנו העצמי, שהוא הדיוקן של כולנו כאן.
ב-1999 זכה פרלוב בפרס ישראל לקולנוע. הוא "הביא למקום הזה בראש ובראשונה את בשורת היצירה הקולנועית המשלבת בין תיאוריה למעשה. גדולתה הייתה בעובדה שהינה בעת ובעונה אחת אישית ופרטית, חושפנית ומסתורית, אינטימית וחובקת כל כדרכה של כל אמנות גדולה" אורי קליין, הארץ.
במלאת חמש שנים למותו של דוד פרלוב (13.12.2003) ערוץ שמונה גאה להקדיש מרתון שידורים מיוחד מיום שישי 5.12.2008 ועד לשבת 6.12.2008 ליצירת המופת של חתן פרס ישראל באומנות הקולנוע, דוד פרלוב.