לפני הרבה שנים היה כוכב ששמו כוכב המוסיקה, ובו גרו כל התווים. יום אחד יצא לו התו סִי עם משפחתו לטיול ברחוב, ובדרך הם פגשו את התו לָה. "אפשר להצטרף לטיול?" שאל. "בשמחה," אמר התו סִי, ושניהם המשיכו בטיול. בדרכם הם פגשו את התו סוֹל, והוא שאל: "אפשר להצטרף לטיול?", "בשמחה," ענו לו התווים סִי ולָה. כשעברו בשדה הצטרפו אליהם התווים פָה ומִי.
מהשדה הם עלו על גבעה, ושם הצטרפו אליהם בשמחה גם התווים רֶה ודוֹ. אחרי זמן מה, כשעברו התווים ליד עץ גבוה, הם פגשו חלילן. שאלו התווים את החלילן: "מה אתה עושה?" והוא השיב: "אני מנסה לחבר סימפוניה חדשה, אבל לצלילים בחליל שלי אין סדר". התווים עצרו לרגע, חשבו וחשבו, עד שעלה רעיון במוחו של התו סִי: "בואו נעמוד בשורה, וכך ניצור סימפוניה חדשה."
"רעיון טוב," אמר התו לה, "אבל קודם צריך להזמין את הָחַמְשָה (חמשת הקווים שעליהם נרשמים התווים), את הַבֵּינָה (הרווח בין התווים) ואת מפתח סול." כשהם הגיעו, התווים נרשמו, והחלילן התחיל לנגן מול תושבי כוכב המוסיקה: "דוֹ...רֶה...מִי...פָה...סוֹל...לָה...סִי...ֹ"
כשסיים החלילן לנגן עלה ראש העיר לבמה, העניק לתווים ולחלילן פרחים, מדליה וגביע, ושאל: "איך קוראים לסימפוניה הנפלאה הזאת?"
התווים והחלילן חשבו, חשבו, וענו: שם היצירה הוא: "הסימפוניה החדשה בכוכב המוסיקה". "נהדר! יופי!" הקהל הריע. מאז מגיעים גם אנשים מכדור הארץ כדי לשמוע את הסימפוניה בכוכב המוסיקה.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
