שוק מחנה יהודה

השוק היה שם תמיד
כמו כתם צבעוני
בציור אימפרסיוניסטי.

מכרכר וממלמל בשלל קולות
ריחות התבלינים
וצעקות התגרנים
מכל עבר.

בבקרים לכודי צינה
של בוקר ירושלמי
הייתי הולך עם סבי אל השוק
חסר נשימה בצעדיו המהירים
במעלה מדרגות האבן.

כשחזרנו בדרך המובילה לנחלאות
ליווה אותי צליל קולן המפציר
של רוכלות ערביות בשמלותיהן השחורות
יושבות על מדרכות השוק
ועשבי מאכל מרכולתן.

ובמטבח סבי היה כורע
על שתי רגליו
ומורט בנחת את נוצות
העוף שקנה לשבת.