על מה חשבה באותו רגע
אותה פצצה אנושית?
האם בחרה ביצוע פגע
מתוך הנקמה האישית?
האם רדפה היא בצע כסף
או רק כבוד למשפחה?
אולי חשבה גבורה לחשוף,
כהוכחה להבטחה.
האם מילאה שליחות שמים?
אולי פורקן דתי לדרוש,
שסתם שופך את דם כמים,
כדי לזכות להיות קדוש.
האם מתוך עזות של מצח,
חשבה על סבל, שתותיר?
או רק חיפשה ביצוע רצח,
שהרס וכאב ימטיר.
אולי חשקה לזרוע פחד
שאת שגרת חיים ישבור,
או רק לגרום שמחה ונחת
למשלחים של הטרור.
כלל לא חשוב מה המניע
ומה יצר את המצב.
חשוב, שהשלום יגיע,
כצבי מהיר ולא כצב.
אין טעם עוד שנאה לזרוע,
על מציאות שונה לחלום.
צריך להתנער מרוע
ולקדם את השלום.
שילוו ביחד את הכוח,
כדי לרפא את הפצעים.
אסור את הכאב לשכוח,
לרדוף טרור ולהשלים.