טיוטה

אתה צריך לדעת.

כשיצאת מחייך בודד וחסר אונים

כמו כל המתים השדודים לפניך-

נכנסת לחייהם של התינוקות שלא נולדו עדיין

ואינך חדל לחיות בקרבם.

הם ל הכירוך. איך יכלו.

אתה לא ידעת.

לא ידעת דבר.

מה יודעים המתים על מותם.

הם לא התרפקו על סיפור שהשארת

אחריך

כי לא השארת, כי לא סיפרת

אתה לא סיפרת.

שום איש איננו סיפור

עד אוספים את ימיו ומוצאים שלא היו

כימים האלה מאז מעולם.

אבל אתה כה לפתע חדלת,

והם לא ידעו, -לא אספו -איך יכלו -

הן הלכת והם לא היו עדנה.

רק כשבאו מצאו כי אתה

איכה,

כי משהו בעולם הזה

אינו מסתדר אפ אין בו וידוי כי הרגו אותך רק בלבד כי היית.

כי בלא מיתתך חייהם הם שקר.

חרדת אחר מיתתך חרדה כופרת כי אתה תישכח?

כי היה שווא הכל, שבאת, היית, חיית ומתת מופקר מתמול

ומופקר מן היום ומופקר מכל שיהיה אם יהיה עוד איזה מחר?

מופקר מחשבון מופקר מן הדין ומאלוהים שברא כל בכדי?

אולי.

ואולי לא.

ואולי כל זה איננו רק פחד שהחיים מדמים לנפשם לדעת

והמתים אינם יכולים

כי אין עוד פחד במת.

אך גם אם אולי, חרדת חינם. אתה לא תישכח.

הילדים שלא נולדו לא יתנו.

איך שינה מותך

את העולם בו באו לאהוב

והוא מיטלטל כי מותך לא נגמר,

עד שהילדים של מחר

יידעו.

ערב יום השואה והגבורה תש"ף