נבואת האומץ

סִפְרֵי הַזֹּהַר מְפֻזָּרִים סְבִיבִי בַּעֲרֵמוֹת.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהֵם הָרוֹפְאִים לִשְׁבוּרֵי הַלֵּב כְּמוֹתִי
חוֹבְשִׁים אֶת עַצְבוּתָם
אֲבָל לִבִּי צָלַל עַכְשָׁיו עָמֹק אֶל תּוֹכִי
וְחֶשְׁכַּת הַמְּצוּלוֹת מוֹשֶׁלֶת.
רַק עָמֹק עָמֹק, בַּחֲשֵׁכָה,
אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ אֶת שַׁאֲגַת הָאַרְיֵה שֶׁבְּתוֹכִי
רַק הִיא יְכוֹלָה לִצְלוֹל אֶל חֶשְׁכַּת הַפַּחַד
לְהָמִיר אוֹתָהּ לִנְבוּאַת הַאֹמֶץ
הַמַעֲמִידָה אוֹתִי בְּקַו הֶחָזִית
שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַסּוֹפִית, הָאַחֲרוֹנָה,
מִלְחֶמֶת גוֹג וֹמָגוֹג.