הגשם שירד
כיסה את צעדיך,
ושוב נותרה דרכי
ריקה וארוכה,
בנוף לילי פסעת,
היית
עובר אורח,
ולא ידענו זה את זו
אלא במבט.
אתה,
שנגעת בחיי,
כמעט,
חמקת לי כצל
לאט,
חלפת על פניי
כמו ריח של גשם
שבא והולך כל עונה,
לך ייחלתי בכל רגע,
בשקט,
בחום ובקור,
בין שחר לנשף,
אשא זיכרונך בלבי
כפרח,
שלא ייבול
לעולם.
