הזמן שעצם את עיניו

צִפִּיתִי מִנִּיחוֹחַ הַוֶּרֶד וְהַשּׁוֹשָן
בְּזֵר הַפְּרָחִים שֶׁזִּקְנָתִי הַכּוֹאֶבֶת הִגִּישָׁה לָךְ אֱמֶשׁ
שֶׁיָאֵטוּ אֶת צְעָָדָיו שֶׁל הַלַּיְְלָה לְעֶבְרִי,
עֲנָנָיו - דְּלָתוֹת נְעוּלוֹת
עַל בְּרִיחֵי הַזְּמַן שֶׁעָצַם אֶת עֵינָיו
וְעִם לַיִל כְּעָנָן כָּבֵד חוֹנֵק וְאִלֵּם יוֹרֵד אֵלַי
אוֹזֵק אֶת יָדַי, שֶׁנּוֹתְרוּ צְמֵאִים לִיפִי לִבֵּךְ.
עוֹד נוֹתְרוּ בְּיָדִי מְנוֹת רָעָב
לָעֵצִים וְלַפְּרָחִים שֶׁצִּמַּחְתְּ בַּעֲרוּגוֹת חַיֵּינוּ
שֶׁפָּרַסְתְּ בֵּין הַכְּתָלִים בְּחַיֵּי יְלָדֵינוּ וּנְכָדֵינוּ
וּבֵין הַכְּתָלִים שֶׁלָּךְ וְשֶׁלִּי.