ודווקא עכשיו
ודווקא עכשיו הגעגועים רודפים אותי ,
כמהה אני לחוש תחושה אובדת משחר ילדותי.
לחץ בחזי כמו מכבש שלא מרפה,
רוצה אני שתעטוף אותי בחיבוקך המרפא.
יודעת על עצמי הכול, ותמיד צוחקת,
בזכותך הבנתי שגם לי מגיע נפש מחבקת.
אף פעם לא הכרנו, אבל תמיד הייתי שם,
היד התומכת, שלא מרפה ולא עוזבת לעולם.
ותמיד כשדיברתי על האביר גם בלי הסוס
תהיתי מתי יפגשו מבטינו ולחיקו אנוס
רציתי שיהיה בו את כל הטוב וכל האהבה
וחלמתי שהוא יסתכל לי בעיניו האוהבות בחדווה
ולכן אני אליך כל יום מחדש מתגעגעת,
מנסה להבין שבמציאות הזו אני נוגעת.
ואני נרגשת, מעריכה ולא מפסיקה להתרגש
ויודעת- אתה לי האוויר האדמה והאש.
