פסק דין מרענן וחשוב של בג"ץ

השר דודי אמסלם עוסק מזה שנים, גם בהיותו באופוזיציה בקידום הגיוס של האוכלוסייה הערבית. הוא עתר לפני זמן לבג"ץ ונדחה על הסף כי לא מיצה הליכים, אז הוא פנה בכתב לגורמים הרלוונטיים, המתין זמן על-פי חוק ההנמקות, פניו הושבו ריקם ואז הוא חזר ועתר לבית המשפט העליון בעתירה בג"ץ 4137/24 שם נקבע (בין היתר): "סדרי הממשל התקינים, ועוד יותר מכך הפרדת הרשויות והאיזונים החוקתיים הכרוכים בה, אינם יכולים להלום מצב שבו שר מגיש עתירה לבית משפט זה בנושא שנמצא בתחום אחריותה של הרשות המבצעת, חרף פעולה ישירה להעלאתו לדיון בממשלה. כהונה של שר בממשלת ישראל אינה אך עניין של כבוד ומעמד. לשר בממשלה יש יכולת ממשית להשפיע על התנהלותה. יש בידיו כוח עודף בהשוואה לכלל האזרחים, ואף בהשוואה לחברי כנסת, לפעול במישרין לקידום המדיניות הרצויה להשקפתו. ככל שהוא אכן מבקש לפעול בסוגיה שביסוד העתירה, מן הראוי שיעשה כן ב"דרך המלך" של עבודת הממשלה." בג"ץ דחה את העתירה על הסף, כלומר מבלי שדן בה לגופה.

נשאלת השאלה מה היה קורה אם השר דודי אמסלם היה מנסה להעלות את הנושא על סדר היום של הממשלה, והמזכירות הייתה דוחה אותו בלך ושוב, או לחלופין הצעתו הייתה עולה על שולחן הממשלה ונדחית או שהממשלה הייתה מורחת אותה. כאן לא נדע מה יפסוק בית המשפט. לכן, על דודי אמסלם לפעול לפי ההחלטה, אם ישיג מבוקשו בממשלה מה טוב, ואם לא, הוא יכול לשקול לחזור לבג"ץ ולבקש צדק, צדק הנמנע ממנו בממשלה עצמה.

החשיבות המרובה של פסק הדין היא מעל ומעבר לפרויקט של השר אמסלם בעניין גיוס הערבים. בשנים האחרונות התפתחה מגמה שלילית של עתירת חברי כנסת נגד הממשלה והכנסת, יש ניצנים של מגמה שלילית של עתירות נגד הממשלה על-ידי היועצת המשפטית לממשלה, מה שלא מצליחים לעשות במסגרת הסמכויות, מנפיקים לבג"ץ. כך למשל מפלגת יש עתיד המיוצגת מאוד יפה בכנסת, עותרת נגד הממשלה והכנסת בעניין גיוס החרדים, ואפילו לא נסוגה בה מעתירתה כאשר הייתה מפלגת שלטון ויאיר לפיד היה חבר ממשלה בכיר ואף ראש ממשלה לתקופה קצרה.

אם ההחלטה בעניין אמסלם תיושם באורח שוויוני לכל עובדי/נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה, אנו נראה יותר ויותר עתירות של חברי כנסת, מפלגות ופקידים בכירים הנידחות על הסף בשל אי-מיצוי כל ההליכים כולל אלה המחייבים רק את נבחרי/עובדי הציבור על-פי פסק הדין.

לטעמי ההחלטה היא נכונה ונבונה. חובה על בית המשפט לחתוך את ה"שכונה" שעושים פקידים/נבחרי ציבור מהפרדת הרשויות. לצערי, בשלב זה נראה שהלקח נלמד כאשר השר דודי אמסלם עתר, אך המבחן הגדול של החלטת בג"ץ הוא ביישום השוויוני לחברי כנסת, מפלגות, שרים וסגני שרים, פקידי ממשלה, רשויות מקומיות ועוד. מבחנה יהיה כאשר עתירות של מפלגת לפיד או מפלגת זהבה גלאון או מפלגת מרב מיכאלי יעופו על הסף מבג"ץ בשל אי-מיצוי עבודת הכנסת בנושאים שבעתירה.

נכון יעשה השר אמסלם אם יפעל לפי מה שהמליץ לו הבג"ץ ואם יגיע שוב למבוי סתום, יעתור שוב, ואז תיבחן עמדת הבג"ץ בנוגע לאפשרות שנבחר/עובד ציבור, במקרה שלנו שר, עותר נגד הממשלה או מי מקרבה, לאחר שמיצה הליכים כמו כל אדם, ובנוסף מיצה הליכים בפרוצדורה מיוחדת לנבחר/עובד ציבור על-פי פסק הדין, ואם גם במיצוי הליכים נוסף זה העלה חרס בידיו, עתר פעם נוספת לבג"צ.