ואפן-אס.אס שוב צועדים ברחובות ריגה,
משל ימי-הכיבוש הנאצי חזרו.
השלטונות הלטביים הפכום לגיבורי-חַיִל,
אותות הכבוד עליהם ענדו.
היום לכובש נחשב החייל הסובייטי,
זה שב-41 מפני התופת לא נרתע.
אותו חייל שבסטאלינגרד וסייבסטופול
לא נכנע מול המוות,
שלחם עד שגרמניה הובסה.
על גדות דַאוּגַאבַה שכחו כמעה,
איך בסוף שנות ה-30 פועלי ריגה הפגינו,
כשקריאת-איחוד עם הסובייטים בפיהם.
איך ב-1940 למראה חיילי הצבא האדום הריעו,
אבל לטביה של היום שונָה מהם.
היום לגיבורים נחשבים אנשי-ואפן,
אלה שבזמן המלחמה מכרו את עמם.
אלה שתמורת בירה באוורית שפכו
דמם של המתנגדים לנאצים.
אלה שניאותו לשיעבוד מולדתם.
יש לזכור כי ברית-המועצות לא הייתה כובשת.
חרף כל השגיאות הקשות,
היא הביאה שיחרור.
היא הצילה את הלאומיות הלטבית,
לעמים הבלטיים העניקה שיפור.
הנאצים תיכננו לחסל את התרבות הלטבית,
גם אסטונית, גם ליטאית,
הם אמרו לאסור על השימוש בלשונות העמים הללו.
גמרו אוֹמֶר לגרמן אותם לתמיד.
ודווקא ברית-המועצות שמה קץ למזימות אלו!
היא טיפחה תרבות לאומית.
הקימה מפעלים ומוסדות אקדמיים,
פיתחה חברה שיוויונית.
על ראשי לטביה להתמלא בוז וחרפה
על ההיסטוריה המשוכתבת.
בושת וקלון למהללי ואפן-אס.אס.
לעולם ההיסטוריה את גיבוריה האמיתיים זוכרת,
כמה שאת האמת ינסו לסרס!
