היום יום הולדתי
היום הוא יום מותי
על מבצרי ביתי, האהוב
שנעקרתי ממנו, ללא שוב
על גופי הכאוב, ולבי הדאוב
אני שמעולם מתחשב, שאוב
עשוי ללא חטא, ומסלע חצוב
נתנו משכונתא, כאילו לישוב
נתנו אבטלה, והבית גנוב
ולא יכולתי על קלגס, נבוב
ולא על בנק טפחות, כזוב
וגם לא על ספסר קטן, עלוב
היום אני על הפרקט, שכוב
משפטית, לא הצלחתי עיכוב
מנהיגיי ושופטיי מריחים תרכוב
וכל שנותר בי, רק תיעוב
אדדה עם שנותר, אולי לייצוב
אוי לה למדינה, שבנה כה עצוב
הזר שבע, ולבניה צנע וקיצוב
החלש לתמוך? תמיד סירוב
בכיריה שמנו, ובדרך עגוב
עינם בעושק, ויצרו קיטוב
פרצופנו בעולם, נראה עלוב
שלום עם שכן עדיף, על צלוב
אידיוטים, ההיסטוריה, שכתוב
על שקראני אני מתייפח,
חיי לזנות הורידו, הניתוח
אולי הצליח, ברם הפציינט ספיח.
ועל ביתי שלי ובכירי טפחות וכונס אומר השיר,
יש אבנים עם לב של אבן יש אבנים עם לב אדם
ואני תוהה האם? האם?
זאת אכן אותה הארץ,
זו אותה האדמה שאלפיים חיכתה
ואותה פיסת קרקע הבוהקה
והאם מתחת לטפחות הכזבה,
מסתתרת לה מולדת ענווה..
האם אכן או חלום בלהות
של רוב טמטום ואפס רגישות
והיכן "לא תעשו עול במשפט
במידה במשקל ובמשורה"
וידום האלוהים.
