תְּפִלָּה

עֲשֵׂה אוֹתָהּ מְקַוָּה
וְהַתִּקְוָה תַּמְתִּיק לָהּ כָּל-רֶגַע,
עֲשֵׂה אוֹתָהּ גַּם שְׁלֵוָה
כִּי הַשַּׁלְוָה תַּשְׁלִים עִם כָּל-פֶּגַע.


עֲשֵׂה אוֹתָהּ אֲהוּבָה
וְהִיא תִּהְיֶה תָּמִיד גַּם אוֹהֶבֶת,
עֲשֵׂה אוֹתָהּ מְבִינָה
וּלְעוֹלָם הִיא לֹא תִּהְיֶה עוֹלֶבֶת.


תֵּן לָהּ לִזְרֹעַ שִׂמְחָה
בְּמַצָּבִים שֶׁל יֵאוּשׁ וְעֶצֶב.
גַּם תֵּן לָהּ לִקְצֹר נֶחָמָה,
- יָרֹק לָעַד יִהְיֶה אָז הָעֵשֶׂב.


תֵּן לָהּ, אֵפוֹא, כָּךְ לְקַוּוֹת,
תֵּן לָהּ גַּם אֹמֶץ-לֵב לְשַׁנּוֹת,
תֵּן לָהּ דַּעַת כֵּיצָד לַעֲנוֹת
עַל כֹּל הַקְּשָׁיִים שֶׁבַּדֶּרֶך הַזֹּאת.