מלך אחד ביקש
לבחון את נאמנותם
של תושבי המדינה.
מֶה עשה?
הציב באחת
הערים שלוש
חביות
יין במחוזות שונים,
וציווה לכל אזרח
למלא את החבית
בבקבוק יין
משובח, כדי להביע
בדרך זו את
נאמנותו למלך.
במחוז האחד
מילא
תושב את הבקבוק בְּמים
ושפך אותו לתוך
החבית.
- בתוך חבית מלאה
יין, שיביאו שכני - חשב
לעצמו - מי בכלל
ישים לב שהחלפתי
יין במים? אלא
שהוא לא ידע,
שגם התושבים האחרים
במחוז חשבו כך,
ואף הם מילאו
את החבית
במים במקום ביין.
וכך, בסופו של
דבר, כל
החבית היתה
מוצפת במים.
למחרת, כשבא המלך
גילה את התרמית
ודן את כל תושבי
המחוז למיתה.
במחוז השני, לעומת זאת
חלק מהתושבים
עשו אף הם
כמו במחוז הראשון
ומילאו את
החבית במים. אולם
למזלם, התושבים
האחרים היו נאמנים
למלך ויצקו
יין לתוך החבית
בהתאם לפקודתו.
וכך המים
בחבית
נמהלו ביין משובח,
שהוסיף מעט צבע
למים החוורים.
מִשֶׁבָּא המלך הבחין בַּדבר,
והשליך את כל תושבי
המחוז לַכלא.
מדוע המלך מעניש
גם אותנו? נדהמו
האזרחים הנאמנים.
היכן הערֵבות ההדדית? -
שאל המלך הזועם.
- מדוע לא גיליתם אחריות
מוסרית כלפי אחֵיכם,
להשפיע עליהם
לשפר את נאמנותם
למלך? על כך
תיענשו גם אַתם.
ואומנם, כיצד
זה אדע מי שפך מים,
ומי יין? עונש
קולקטיבי יהיה אפוא
דינכם. רק
במחוז האחרון
מילאו כל התושבים
את פקודת המלך,
ומילאו את הֶחבית
ביין עתיק,
לשביעות רצונו המלאה.
שמח וטוב לב
עזב המלך את המחוז,
כשהוא מעניק
לתושביו מתנות רבות
יקרות ערך.
ואני,
ציפור עזובה,
מיהרתי
לקטוף שושני חרדה
על שפת הנהר.
