אחים, בהר הכרמל שריפה!

המראות לא מרפים
הדיווחים מצמררים
העצים בוערים
הלהבות אל השמיים זועקים
קורבנות האדם חשו להושיט יד
הפצועים על חייהם נאבקים
אל רפא נא לנאנקים לכואבים
עץ בוער על תילו עדיין עומד
לשרוד מתעקש על חייו נלחם
אש מתוך גזעו מבצבצת
כמו הייתה מאכלת
אותו מעכלת.
האש בענפיו משתלחת
גיצים לכל עבר שולחת.
את האורן עדיין לא כלתה
בכל פה היא ממשיכה
בקצותיו עדיין עלים
אצטרובליו כפעמונים תלויים
בקול התפוצצות לכל עבר ניתזים
שמן בערה בבשרם נושאים
האדמה תחתיו בוערת
סיכויי הישרדות לא משאירה
לעץ האורן השדוף משריפה.

וישלח אחאב ויקבץ את הנביאים אל הר הכרמל
ותפל אש השם, ותאכל את העולה ואת העצים...
והשמים התקדרו עבים ורוח, ויהי גשם גדול
[מלכים א', י"ח, כ']