הכריש מהמוסד

אֲנִי כָּרִישׁ. פָּשׁוּט כָּרִישׁ.
אֲנִי נוֹשֵׁךְ, אֲנִי מַחְרִישׁ
וּמְאֻמָּן וּמְשֻׁמָּן וְגַם מֻסָּת.
לֹא נוֹבוֹרִישׁ, לֹא חַנְטָרִישׁ,
אֶלָּא גִּלּוּי מִצְרִי מַרְעִישׁ:
אֲנִי כָּרִישׁ יִשְׂרְאֵלִי מֵהַמּוֹסָד.

אֲנִי שׂוֹחֶה, אֲנִי סוֹכֵן,
אֲנִי עוֹקֵב, אֲנִי בּוֹחֵן,
אֲנִי מֵיטִיב לְפַעֲנֵחַ אוֹת לְאוֹת
אֶת טַעֲמֵי עַצְמוֹתֵיכֶן,
הַתַּיָּרוֹת כְּלִילוֹת הַחֵן.
הַמַּגְרֵסָה שֶׁלִּי קְשׁוּרָה לַמַּלְתְּעוֹת.

אֲנִי סוֹכֵן מוֹסָד יָשָׁר מֵהַמַּרְתֵּף.
אֲנִי אוֹהֵב אֶת זֶה אָדֹם וּמְטַפְטֵף.
אֲנִי נוֹשֵׁךְ דָּבָר רִאשׁוֹן אֶת הַכָּתֵף.
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמְּשַׁלְּמִים לִי בְּשׁוֹטֵף.
אֲבָל לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן אֲנִי חוֹטֵף.

אֲנִי חוֹטֵף לְאִסְרָאִיל
עִם דְּיוֹ סְתָרִים וְעֵט רָעִיל
אֶת תַּיָרֶיהָ שֶׁל מִצְרַיִם, הִיא אֶל-מִסְר.
מַחְבִּיא אוֹתָם בְּתוֹךְ מְעִיל;
זֶה גַּם חַמִּים וְגַם יָעִיל.
עָשִׂינוּ זֹאת עוֹד בַּיָּמִים הָהֵם שֶׁל אִיסֶר.

בְּמַשְׁדְּרִים לִשְׁתֵּי אָזְנַי
צִיֵּד אוֹתִי הַמַּחְסְנַאי
וּבִפְאַת שֵׂעָר מְלָאכוּתִי.
מָה אַאֲחֵל לְכָל שׂוֹנְאַי?
שֶׁהַמּוֹשֵׁל שֶׁל דְּרוֹם סִינַי
יַחְשׂוֹף אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁחָשַׂף אוֹתִי.

אָז סְתָם לָמַדְתִּי עֲרָבִית וְשׁוּ אַחְ'בָּארַכּ?
לַשָּׁוְא שִׁנַּנְתִּי יָאללָה וּאָללָה אִטְלַע בָּרָה?
לָרִיק נִשְׁלַחְתִּי אֶל הַיָּם וְהַמִּדְבָּרָה?
לֹא, מָה פִּתְאוֹם. פָּשׁוּט קְצָת נַחַת לְמֻבָּארַכּ.
אֲנִי כְּבָר לֹא כָּזֶה כָּרִישׁ, אֲבָל כַּפָּרָה.