שתי המפלגות של הציונות הדתית, האיחוד הלאומי והבית היהודי (היא המפד"ל בגלגול הקודם), סובלות מאותה תסמונת. אפשר לדמות אותן לתלמיד שטומן את ראשו בחול ומתעלם מהמבחן הקרב ובא. לאחר שהוציא ציון גרוע או בינוני-נמוך הוא לא מתחיל להתכונן למבחן הבא בטענה שזה מוקדם מדי ויש עוד זמן. ערב המבחן הוא מגלה שכבר לא נשאר זמן להתכונן ביסודיות כפי שנהגו חלק מחבריו לכיתה, ומשלם מחיר על רשלנותו. וחוזר חלילה.
הסיפור חוזר על עצמו לפחות מאז 1999, הפעם הראשונה שבה התמודדה רשימת האיחוד הלאומי בבחירות. אחרי הבחירות, שתוצאותיהן לא היו מספקות מאז הוקמה המפלגה, עולה הטענה שזה לא הזמן להתעסק בארגון מחדש ואפשר לדחות את המשימה הלא נעימה עד לבחירות הבאות. לפני הבחירות חברי הכנסת מקימים לעצמם ועדה מסדרת. לאחרונה המפד"ל, שהולכת מדחי אל דחי, אימצה גם היא את השיטה. הבעיה היא שבשונה ממבחנים, את הבחירות נוהגים להקדים.
בכנסת הנוכחית, לאחר שהפילוג הכה בבוחרים של שתי המפלגות ומנע מהן השפעה במישור המדיני וקבלת חלק ראוי בעוגה השלטונית, הדיבורים על התארגנות מחדש החלו כמעט עם הקמת הממשלה. אבל בתום מחצית הקדנציה, הרכבת טרם יצאה מהתחנה. בינתיים היא מרבה להרעיש, מוציאה עשן ומספקת לעוברי אורח אפשרות להאזין לצרחות שעולות מדי פעם מתוך הקרונות.
הפעם, לשם שינוי, לא מדובר במחלוקת בין מספר אחת למספר שתיים בבית היהודי. 'תקומה' הזמינה סקר שנידון שלשום בישיבת סיעה מיוחדת. התוצאות חסויות בינתיים. על-פי הידוע ל'מקור ראשון', חלקן צפויות אך חלקן מפתיעות.
הרעיון להזמין סקר לצורך התארגנות לקראת הבחירות עלה באיחוד הלאומי לפני כחצי שנה, אך לא יצא לפועל כי שני חלקי הסיעה לא הסכימו לגבי המדגם המייצג ולגבי נוסח השאלות. לבסוף הזמינו
אריה אלדד ומיכאל בן-ארי סקר במכון 'גיאוקרטוגרפיה' ותקומה במכון 'הגל החדש'. תוצאות הסקר של אלדד ובן-ארי הגיעו מוקדם יותר, אבל גם הן לא פורסמו. סקר תמורת סקר, אומר אלדד לחבריו. תַראו מה יש לכם, נַראה לכם מה יש לנו.
בסקר של אלדד נבדקו מצביעי ימין שהצביעו בבחירות האחרונות לליכוד, לישראל ביתנו וימינה, כולל הסיעות החרדיות. בין היתר נבדקה פופולריות של מנהיגים מחוץ לאיחוד הלאומי ולבית היהודי.
המדגם כלל כ-700 איש שנבחרו מתוך 1,300. בשאלה מי המנהיג שאתה מזדהה איתו, עבר ליברמן את נתניהו ב-10%. שאלה נוספת הייתה מי מתאים לעמוד בראש רשימה משותפת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי. למקום הראשון הגיע אריה אלדד עם 18-17 אחוזים, אחריו
אורי אורבך עם 15-14 אחוזים. שני יושבי הראש הנוכחיים נדחקו למטה. לעומת זאת, כשנבדקה האופציה של התמודדות נפרדת קיבל מיכאל בן-ארי 2.1% מקולות מצביעי הימין, ואריה אלדד 0.3%.
בסקר של תקומה נבדק מדגם מייצג של 600 איש. 300 דתיים, 300 מסורתיים. התוצאות הפרסונליות חסויות. מה שנודע ל'מקור ראשון' הוא שבשונה מהסקר שהזמין אלדד, נתניהו גובר על ליברמן כשהשלישייה הפותחת מורכבת לפי הסדר נתניהו, ליברמן ובוגי יעלון. נקודה מעניינת שמאפיינת את ההבדלים בין ציבור דתי-מסורתי למעורב.
השאלה המרכזית שבשלה הוזמן הסקר היא שאלת ההתארגנות לבחירות. על-פי הסקר שהזמינה תקומה, רשימה משותפת של כ-ו-ל-ם יכולה להביא 12 מנדטים. לעומת זאת, אם 'תקומה' תרוץ ברשימה משותפת עם הבית היהודי, וברשימה נפרדת ישתפו פעולה אריה אלדד ומיכאל בן-ארי, הקולות יתחלקו בין שתי הרשימות בשיעור שני שליש – שליש. אבל לא בטוח כלל וכלל שהסך הכול יהיה דו-ספרתי. גם המספר 12 נתון בסימן שאלה, כי הדבר תלוי בשאלה איך מחשבים את שיעור המצביעים הדתיים והמסורתיים בציבור הכללי. שתי נקודות נוספות: על-פי הסקר מיכאל בן-ארי לא מבריח מצביעים שקרובים יותר למרכז, ואילו הצטרפותו של
משה פייגלין, אם יפרוש מהליכוד, לא משפיעה משמעותית על הרשימה.
מה עם הרשימה הפרסונלית? הרשימה שהגיעה לידינו אינה כוללת את השאלה שנשאלה בסקר. על-פי הערכות, השאלה הייתה מי מתאים ביותר לעמוד בראש הרשימה המשותפת. התשובות שקיבלנו הן, לפי הסדר: אורי אורבך, אריה אלדד,
זבולון אורלב - ואחריהם
יעקב כץ,
דניאל הרשקוביץ,
אורי אריאל ומיכאל בן-ארי. לא מן הנמנע שבתקומה לא ממהרים לחשוף את תוצאות הסקר כי השניים שבראש הפירמידה לא נמנים עם נציגיה (התוצאה חופפת את הסקר שהזמין אלדד).
ברור שסקרים לא קובעים את הרכב הרשימה ולא את העומד בראשה. הם מצביעים על מגמות, וגם זאת בהתחשב בניסוח השאלות. אין פלא שלציבור נמאס מרסיסי מפלגות. לא מפתיע שהציבור סבור שאיחוד כוחות יביא קולות, במיוחד אחרי שבוחרי שתי המפלגות נוכחו לדעת מה גדול נזק הפילוג.
אלא שהפוליטיקה כידוע היא אמנות האפשר. המגעים שמתנהלים נכון לעכשיו ביוזמתו של היו"ר הנוכחי של סיעת הבית היהודי, אורי אורבך, הם בין הבית היהודי לתקומה, כשסיכום עוד לא נראה באופק. בחודש האחרון החלו מיכאל בן-ארי ואלדד לדאוג לאלטרנטיבה. השניים נפגשו כמה פעמים בכנסת ומחוצה לה כשהם בוחנים ריצה משותפת, זאת במקרה שתקומה תרוץ עם הבית היהודי. בן-ארי בוחן גם תסריט נוסף: איחוד מן הפה ולחוץ. כלומר, כל הגופים יתאחדו, אבל ברשימה המשותפת הוא ימצא את עצמו בעשירייה השנייה, כפי שבני אלון מצא את עצמו לפני הבחירות האחרונות במקום ה-17. בעיטה אלגנטית החוצה.
ושוב, השאלה היא כיצד תורכב הרשימה אם וכאשר האיחוד במתכונת זו או אחרת יצא לדרך. אריה אלדד ומיכאל בן-ארי רוצים פריימריז פתוחים. בבית היהודי, אורבך מצדד ברעיון והרשקוביץ ואורלב אינם מביעים התנגדות. תקומה מתנגדת. ההצעה שלה היא שהרשימה תורכב על-פי המפתח הקיים. שלושה לבית היהודי, שניים לתקומה, אחד לתקווה של אריה אלדד, אחד לארץ ישראל שלנו של בן-ארי - וכך בשביעייה השנייה. זאת בהנחה שהבית היהודי יסכים לצירופו של בן-ארי.
בסקר שהזמינה תקומה לא נבדקה השאלה האם הבוחרים רוצים פריימריז. בסקר שהזמינו אלדד ובן-ארי דווקא כן. מתברר שבקרב בוחרי האיחוד הלאומי, מעל 50 אחוזים רוצים פריימריז. בקרב מצביעי הבית היהודי השיעור גבוה עוד יותר.
מעבר לדיון הישן מהי השיטה הנכונה להרכבת הקואליציה, השיטה מעמידה בסימן שאלה את עצם האיחוד. גם אם רשימת המועמדים לכנסת תורכב בדרך כלשהי, לא יהיה מנוס מלקבוע מי יעמוד בראש הרשימה. ללא פריימריז או גוף בוחר רחב ומייצג, אין שום אפשרות להגיע להסכמה. עיין ערך הבית היהודי, המועצה הציבורית. הסיפור יחזור על עצמו ערב הבחירות. הסיכוי להביא מנהיג מוסכם מבחוץ קרוב לאפס.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
