סוביודיצה נרמסה - ברגל גסה ובמצח נחושה

היום נשמעו בבית משפט מחוזי,
טיעונים לעונשו של – "כבוד" הנשיא.
הדיונים קוימו בדלתיים סגורות,
ומיד עם סיומם – פורסמו בכל הרשתות.
הופתעתי מאוד לראות, בערב, בחדשות,
כי גם שופטת מכובדת - השמיעה דעות מלומדות.

כשהייתי בשנה ראשונה בפקולטה למשפטים,
השופט המכובד - זאב צלטנר - באחד השיעורים הראשונים,
דיבר בלהט רב - על אחד העקרונות החשובים,
הנהוג בעולם הנאור - ומקורו, כנראה - אפילו ברומאים.

נשמע כמו שם של גברת מפורכסת - או איזו מחלה,
סוב יודיצה - (SUB JUDICE) - זו הנחיה ברורה.

כל עוד מתקיימים הליכים משפטיים,
והשופטים לא גזרו את דינם,
זכאי הנאשם למשפט הוגן - בבית המשפט –
על התקשורת לרסן את עצמה –
ולא לשמש בית דין שדה - באמצע המערכה.
נכון - שזכותו של הציבור לדעת,
ותמיד תוכל לטעון, כי לא ניסתה להשפיע
ובסופו של דבר - הרי השופט הוא המכריע.
אך כאשר מביאים שופטים לאולפן, והשופטים
נותנים עצות ומביעים את דעתם,
יש בכך חריגה מפורשת מהכלל הקדום.
ומכל מה שלמדנו באוניברסיטה – לא נשאר כלום.

אין לי מילה טובה לומר על "כבוד" הנשיא,
וכל עונש שיגזור עליו השופט - יניח את דעתי,
אך יש לי מילה רעה לומר על רמיסת החוק,
ועל העובדה כי בסיס המשפט - הפך לבדיחה ולצחוק.
על העיתונות והתקשורת - אשר מקצינות את התערבותן,
ולצערי, נראה לי כי לא רק כדי למלא את חובתן,
אלא כדי להביא יותר שומעים
ויותר קוראים -
ולמלא את קופת אדונן.