שלוותו של סבא

בין ימי הקיץ החמים והדחוקים
בין הפרדסים המזדקנים לאט
אבל בטוּח בין חומות הברוש
ופה ושם הרוח בין בתי-האריזה

המרקיבים ומחסני הזבל-כימי
בין הלולים הריקים מאוד איש מאיתנו
כבר לא תינוק אבל לינוק
הלכו הרגעים האחרונים שלנו

בין האהבות הגדולות והקטנות
בין ימי-הולדת ומיתות-קלוֹת
בין זיעת-אפיים שהזכירה שֵם נשכח
עומדים הגופים המוגפים שלי שלך

בין המלחמות הנושנות והטריות
בין נופלי פנים-אל-פנים
ונופלֵי-מרחוק בין הקיץ והצחוק
האיטי ממה שקורה איתך ממה שקורה

איתִי על האבנים הקרות אחרֵי מוֹת-
ילדֵי הגן הסגור מזמן אבל נעים
להיזכר: בין השער למפתן הבית
מובילים הנשארים את החוזרים (בערך

בין התקוות הרחוקות והקרובות
עַרֵמָה כזאת עַרֵמָה כזאת
מוטלים מקלותיהם של אלה שהגיעו
בכוחות עצמם לסוף הדרך) -