שָׁאֲלִי לָךְ אוֹת

1. יֵשׁ מַשֶּׁהוּ

בֵּין כּוֹהֲנֵי קְטוֹרֶת וּמוּסַר נְבִיאִים

בָּרַמְזוֹר

פעם נוספת לא הצלחנו

"ועוד באותו עניין: כיוון שתאוותיו של אדם אין להן שיעור, ואין אדם משׂביע אפילו את חציין, שכך טִבְעו שהוא יכול להתאוות לכול דבר, אבל המזל אינו מצליח את מעשיו בידיו אלא בצמצום ומתיר לו להשיג מעט מזעיר, אין נחת לאדם, ולעולם אין נפשו שבעה, וכול ימיו הוא מואס במה שיש לו. לפיכך מגנים את ההווה, משבחים ומפארים את העבר ומשתוקקים לעתיד לבוא"...