הצליבה

בָּרְמִיָּה עֲשָׁקוּנִי וְנֻּקַּשְׁתִּי;
אֵלִי עֵרְבַנִי – רַק זֹאת בִּקַּשְׁתִּי.
כְּמוֹץ עוֹבֵר עַד קְצֵה הַיֵּשׁ,
שָׁם הַמָּחוֹג אֻמְלָל חוֹשֵׁשׁ
וְעַל הָעֶצֶר מִתְבּוֹשֵׁשׁ.

חֲרוֹנוֹ שֶׁל מִי אֶת גּוּפִי צָלַב?
הַאִם זוּ עֶבְרַת הָאֵל שֶׁנֶּעֱלַב,
קִצְפּוֹ הַמְּיַסֵּר עַל הַסֵּאוּב הָאָסוּר?
אוֹ מֶפִיסְטוֹ, שֶׁלְּתַעֲלוּלָיו הִנּוֹ כֹּה מָסוּר?

בְּרֹב תַּאֲוָתוֹ בַּאֲסוֹנִי נִחְרָה,
בְּדָמִי שֶׁהֻקַּז וּמִבְּרֵאשִׁית נִבְרָא.
הַשּׁוֹקֵד אָוֶן בַּמַּחְשָׁךְ וּבַלָּאט,
וְעַצְמוֹתַי טוֹחֵן הוּא אַט אַט...