בחוץ נשבו רוחות אוקטובר,
ורעם תותחים באוויר
קפא,
עת באתי לעולם, כרוח סער,
ויריתי את צווחתי
הראשונה.
במרכבת השמש
יצאה אלת השחר לדרכה
להאיר באור נגוהות את חדרי,
להבליע גוני הלילה הסתווי,
בשחר של יום חדש.
ואני, תינוקת,
נרדמת, חולמת,
כנסיכה קסומה
בארמון של חורף,
מכוסה בגלימת מלכות,
אדומה,
שזורה בחוט,
עליה רקום שמי,
שקיבלתי בירושה מאבי.
היום,
כשאני צועדת לאורך חיי,
רוחות אוקטובר מנשבות
מעליי,
באוזניי מהדהדות תרועות
ההמון,
רעם תותחים ויריית ניצחון,
ואורה הזוהר של אורורה
מנחה אותי
בדרכי אל המחר.
