בלדה אינטימית

ידענו שנמות – שאין לסגת
ידענו שכול יום הוא אחרון
ידענו שלא ישאר פה זֵכר
אפילו לגדולים בחלומות

אבל כל יום יצאנו אל הפרך
אבל יומיום חיפשנו הצדקה
ובלילות חזרנו – ובסתר
צברנו עוד שתיקה ועוד שתיקה

ידענו שהאהבה נגמרת
ואין מה לחכות – אין לחכות
צריך לקום ולאהוב כל רגע
ולא להתחשב ולא לחשוב

אבל חלמנו שמחר יופיע
מן יום חדש שלא היה כמותו
והוא יעיר אותנו ויודיע
ששוב כול הדרכים פתוחות –

ידענו שאבוד – שלא טעינו
שאנו מוקפים שתיקת עולם
ולפעמים פערנו עוד את פינו
ולא יצאה לנו מילה –

ולפעמים חלפה עלינו שמש
ולפעמים הציץ בנו כוכב
ולא היה איכפת להם ממילא
אם יש או אין לנו עוד תקנה

אבל האהבה רצתה לַשמש
למיִם ולחול ולאוויר
והיא סירבה להיגמר בשקט
ופוצצה אותנו מבפנים

ואז פתאום היה ברור כאֵפר
שאת דרכי האהבה אין לחזות
ואז פתאום היה ברור לנצח
שלא יכולנו זה בלי זו –