מַאֲגָר לַבָּה

מה שתמיד מעוֹדד ומאוֹשש ומחזק
זה ששום כוח בעולם מלבד מוות
שממילא צפוי לכל יצור חי
לא יכול לקחת מאיתנו
את מה שהיה בינינו

ולמרות שחלפו כבר עידן ועידנים
מהימים והלילות שהיינו הולכים בחשאי
זה לקראת זו והופכים
בְּמַטֶּה קסמים לבשר אחד -
זה עדיין בהישג יד...

איפה?
במחשבות-בהזיות-בהַדְמָיוֹת
שכשהן הדדיוֹת
כמו ביני לבינךְ
עוצמתן עשויה להתקרב לְמַסָּתָהּ
הקריטית של הזדווגות-אמת

ומשם כְּפֶסַע עד חציית הקו האדום
שֶׁמֵעֵבֶר לו כל נגיעה עלולה לגרום
תגובת שרשרת ואובדן שליטה
על מציאות שנראית כְּבוּיה ושקטה
כמו הר-געש שלא התפרץ כבר אלף שנה...

(כבר היו דברים מעולם שֶׁהר
שנחשב למנותק סופית מִמאגר הלַבָּה
כי באמת לא התפרץ אלפי שנים
הפתיע לא רק את הבטוחים שהכל נגמר
הפתיע אפילו את גדולי הספקנים)