בפרשת עקב, דברים י"א, י"ט, נאמר על המצוות, (שהם דברי ה' ולכן ההתייחסות להם היא בלשון זכר), "ולימדתם אותם", ואונקלוס מתרגם לארמית: "ותלפון יתהון" (הרמב"ם מביא את תרגום אונקלוס "ותאלפון יתהון", ונראה להלן כי הוספת ה-א' או היעדרה - זו גם זו אפשרית).
בפירוש הרמב"ם למשנה - תרגום, מבוא והערות מאת הרב יוסף קאפח בהוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"ג, סדר קודשים, מסכת מנחות, פרק שמיני, בביאורו את המילים שבמשנה שם: "מכמש וינוחה אלפא לסולת" ואחר כך: "תקועה אלפא לשמן", (מכמש, ינוחה ותקועה - הם כולם שמות של מקומות) - משתמש הרמב"ם בדוגמה הנ"ל של המקור העברי "ולימדתם אותם", המתורגם לארמית "ותאלפון יתהון", ומביע דעתו כי המקור - כמו גם "התרגום" - הם בעברית:
"תרגום ולימדתם אותם - ותאלפון יתהון, וכאילו אמר: תקועה מלומדת לשמן, כלומר, שהיא רגילה לעשות שמן טוב, והיא מילה עברית, לפי שכבר נאמר מן השורש הזה: מלפנו מבהמות ארץ, ולא פירשתיו מלשון התרגום אלא כדי לבאר כי עניין אלף הוא למד שווה. וכך אמרו במה שקדם, אלפא לסולת, זהו עניינו, שאותה הארץ רגילה לעשות הסולת הטוב".
בספר איוב, ל"ה י"א נאמר: "מלפנו מבהמות ארץ, ומעוף השמים יחכמנו", והמפרשים מסבירים את המילה מלפנו בספר מקראות גדולות [בהוצאת המאיר לישראל - בני ברק]:
הראב"ע - "מלפנו חסר אלף, והוא מן ואאלפך חוכמה".
מצודת ציון - "מלפנו כמו מאלפנו באלף, והוא עניין לימוד, כמו: ואאלפך חוכמה".
עינינו הרואות כי מילה שנדמה ממבט ראשון כי מקורה בארמית - הינה מילה עברית.
