שאלה:
איך להתייחס לנושא ההתאבדות?
תשובה:
התאבדות מתרחשת, כאשר בן האנוש מחליט לשים קץ לחייו. כדי לבצע את תהליך ההתאבדות מרגע קבלת ההחלטה, האמצעים לכך הם רבים ומגוונים.
מה כדאי לדעת לפני שמחליטים להתאבד?
ראשית כדאי לדעת, ממה מורכב בן האנוש: בן האנוש מורכב מהתודעה, והגוף הפיזי האנושי. התודעה היא אנרגיה. אנרגיה היא עצם קיומו של משהו. התודעה היא מי שאנחנו באמת.
הגוף הפיזי האנושי הוא רובוט ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית. תפקיד הגוף הפיזי הוא, לשמש השתקפות לתודעה.
למה?
הצורך להשתקפות של התודעה, שמתבצע באמצעות הגוף הפיזי בתהליך החיים, תהליך האבולוציה הוא לשם התיקון, הטרנספורמציה, כלומר השינוי מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו באופן אינסטינקטיבי מרגע היוולדו, שפועל ומתנהג באופן אוטומטי, מעבר לבן אנוש רגוע, רציונלי וענייני, שמודע לעצמו ולעצם קיומו, והאחראי הבלעדי לחייו, ונצחי.
הנצחיות יכולה להתקיים אך ורק באמצעות הגוף הפיזי, שהוא הכלי לביצוע המשימה ומימוש המטרה. הנצחיות היא בחיינו עם הגוף הפיזי, הנצחיות היא לאחר סיומו של היקום, והנצחיות היא כנשמה מבחינה רוחנית. לאחר התרחשות המוות מסיבה כלשהי, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף הפיזי.
אם כך, למה לא כדאי להתאבד?
לא כדאי להתאבד, כיוון שהמתאבד ממשיך להתקיים גם לאחר המוות. כל עוד בן האנוש לא ביצע את התיקון, את הטרנספורמציה, כלומר את השינוי שהזכרתי בעזרת הגוף הפיזי, אז גם לאחר המוות, כתודעה, כאנרגיה הבלבול והסבל ימשיכו ויהיו קיימים.
כלומר, לאחר שמשתחררים מהגוף הפיזי, מתאבדים ומתים, ממשיכים להתקיים. כלומר, התודעה תמשיך להיות מבולבלת ותסבול גם לאחר המוות, מצב שהוא ללא הגוף הפיזי. אומנם הגוף הפיזי גורם לסבל מסוג אחר, אבל הסבל יהיה קיים גם כתודעה שהיא ללא הגוף הפיזי. לכן, לפני שמחליטים להתאבד, כדאי שנתון זה יהיה במודע אצל מי שחושב להתאבד.
איך להתייחס לרצון להתאבד?
כמו שכתבתי, הגורמים לבן האנוש שרוצה להתאבד לחשוב על התאבדות ו/או להתאבדות עצמה הם רבים ומגוונים. אבל, הסיבה העיקרית היא רגשית, גם כשהסבל הפיזי הוא קשה מנשוא.
לכן, חשוב להבין מהם הרגשות הפנימיים שבנו, ולדעת איך להתייחס אליהם בהתאם. חשוב להבין שיש דרך להירגע. חשוב להבין שאפשר לצאת מכל מצב, רק צריכים להבין, לרצות ולבנות את היכולת הפיזית לכך. כדאי לפנות, להתייעץ ולדבר עם מישהו על ההחלטה.
למה?
כיוון, שהמידע שיש ברשות מי שחושב להתאבד על עצמו ועל המציאות שבה הוא חי הם שגויים, מעצם התייחסותו כלפי המידע שברשותו, כתוצאה מכך עיבוד המידעים שברשותו, והמסקנה הסופית שמובילה להחלטה שגויה.
לכן, רצוי לדבר, להתייעץ, לפנות למישהו שיעזור לו לעשות סדר בבלגן הרגשי והמחשבתי שמוביל את בן האנוש שרוצה להתאבד לדמיין כל מיני דברים שהם מנותקים מהבנת האני העצמי האמיתי, הזהות האמיתית, והיכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי באופן הברור ביותר.
כדאי, וצריך ללמוד לעבור את המשבר הרגשי, כי מהשברים שהם בעיקרם רגשיים, תהיה לנו את האפשרות והיכולת להתקדם לרמת היכרות עצמית, מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת יותר, ובכך לעבור את השלב הקשה.
מה קורה לאחר ההחלטה וביצוע ההתאבדות?
המתאבד אינו מודע למעשיו. המתאבד אינו מודע לכך, שכבר לא יהיה לו את הגוף הפיזי שאיתו הוא יוכל לחיות, וליצור קשר עם החיים.
למה?
כי אם הוא היה מודע לכך הוא לא היה מתאבד. מי שהתאבד ממשיך להתקיים, מעשה ההתאבדות לא מסיים את הקיום, את ההמשכיות. לאחר שהתודעה השתחררה ועזבה את הגוף הפיזי של המתאבד, התודעה תמשיך להיות מבולבלת ולסבול.
למה?
כיוון, שכתודעה שהפעילה את הגוף הפיזי שלה בעודה בחיים, הנתונים שציינתי לא היו ברשותה. כתוצאה מכך, לא תדע התודעה לאחר עזיבת הגוף הפיזי ולאחר ביצוע ההתאבדות, כשאין ברשותה את הידע הדרוש, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, ולשלוט בעצמה במרחב הקוסמי.
מצב זה מאפשר לגורמים אנרגטיים חזקים יותר לשייך, לשלוט ולעשות בתודעה כרצונם, כמו בחיים. החיים הם ההשתקפות למה שקורה במרחב הקוסמי, מבחינת הכוחות האנרגטיים הפועלים. לכן, הפתרון שלא להתמודד עם החיים, לא יעזור ולא יקל על המתאבד בהחלטתו לאחר ההתאבדות, לאחר המוות.
מה כדאי לדעת לפני ההתאבדות?
ישנם גורמים נוספים שחשוב להבין למה כדאי לחיות והם מימוש מהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר לממש את החיים מהבחינה הרוחנית. כלומר, חשוב להבין שהחיים הם לא סתם, יש להם מהות ויש להם מטרה.
מסקנה:
כל התאבדות היא פספוס, פספוס מעצם האפשרות שניתנה לבן האנוש המתאבד לממש את מהות ומטרת חייו, ולנו הפספוס כחברה שלא ידענו לזהות ולדעת איך לגשת ולעזור.
ישנו מלכוד מסוים ברצון החברתי כיום לעזור, המלכוד הוא בכך שמצד אחד כחברה אנחנו רוצים להשאיר את מי שרוצה להתאבד בחיים בכל מצב, גם אם זה בניגוד לרצונו, אבל מצב זה יוצר מציאות שבה הרוצה להתאבד לרוב לא משתף, מתייעץ ומשתף בהחלטתו, וזאת כדי למממש את ההתאבדות, מצב חברתי זה גורם לכך שבן האנוש שרוצה להתאבד, נעשה מתוחכם יותר ויותר לשם מימוש מטרתו.
הפתרון להבנתי הוא בהסבר ובהבנה לנתונים שציינתי, כאשר מבינים לא מבולבלים ולא מפוחדים. לא נלמד מהטעויות ונתקנן, הטעויות יחזרו על עצמן, עד שנלמד. לכן, חשוב להבין איך לחיות חיים רגועים ושלווים.
סיכום:
התאבדות מטרתה להפסיק את החיים. אבל, מה שלא מבין הרוצה להתאבד ו/או המתאבד הוא שהחיים אולי מפסיקים, אבל הם מתקיימים וממשיכם גם לאחר המוות.
הקיום ממשיך גם לאחר המוות, זאת כיוון שמי שאנחנו באמת זו התודעה, הגוף הפיזי האנושי הוא רובוט ביולוגי שהתודעה מפעילה אותו.
לאחר ההתאבדות, התודעה משתחררת, ועוזבת את הגוף הפיזי. כלומר, הבלבול והסבל שהיו בחייו של המתאבד, ימשיכו ללוות אותו כתודעה גם לאחר תופעת המוות, במרחב הקוסמי. לכן, על המתאבד לקחת בחשבון מצב זה.
היכולת להפסיק את הבלבול והסבל, יכולת זו יכולה להתבצע אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי. לכן, רצוי וכדאי להמשיך לחיות עם כל הקושי הכרוך מכך.
המסר:
הבלבול והסבל שגרמו לבן האנוש להתאבד, ימשיכו ללוות את התודעה של המתאבד ולהתקיים גם לאחר המוות, ללא הגוף הפיזי. לכן, התאבדות היא לא פתרון, שיגאל את המתאבד מייסוריו הפנימיים.
סיבה, החלטה שנובעת מהייסורים הפנימיים, וביצוע מעשה ההתאבדות כתוצאה מכך, היא שהובילה את המתאבד להחלטה השגויה להתאבד.
אבל, את הייסורים הפנימיים מבחינה תודעתית, ניתן יהיה לתקן אך ורק בעזרת הגוף הפיזי, להבנתי.
