ה-NIH, מכון הבריאות הלאומי האמריקני (National Institute of Health) הודיע בשבוע האחרון שהוא מפסיק לחלוטין את הניסויים בשימפנזים. כיום, מחזיק ה-NIH ב-50 שימפנזים למטרות מחקר והם צפויים להישלח למקלטים לחיות בר. ה-NIH תומך במחקרים בשימפנזים נוספים, שאינם נמצאים בבעלותו, וצפוי להפסיק את התמיכה גם בהם בשנים הקרובות.
זה סופו של תהליך הפסקת השימוש בשימפנזים למטרות מחקר. התהליך החל לפני כחמש שנים, בהמלצת המכון האמריקני לרפואה ובהמלצת גוף בדיקה פנימי של ה-NIH. בחמש שנים אלו, הביקוש למחקרים בשימפנזים ב-NIH צלל לאפס. ב-2013, מתוך 310 השימפנזים של ה-NIH רובם שוחררו משירות, ומאז הוגשה רק בקשה אחת למחקר בשימפנזים (ומאוחר יותר גם היא בוטלה). ביוני 2015, המחקר בשימפנזים הוגבל בארה"ב עוד יותר, כאשר הם קיבלו הגנה של מין בסכנת הכחדה - מעמד שמאפשר לבצע בהם מחקר רק אם ניתן להראות שהמחקר יתרום לשימפנזים בטבע. עם זאת, חוקרים עדיין יכולים היו לבצע מחקר לא-פולשני והתנהגותי.
איפה אתה בסולם האבולוציוני?
שימפנזים, מתוקף היותם בעלי החיים הקרובים ביותר לאדם, שימשו למחקר רפואי ופסיכולוגי במשך עשרות שנים. האתיקה המדעית של מחקר בבעלי חיים מאפשרת ביצוע ניסויים בבעלי חיים אם החוקרים מראים שהניסוי חיוני ושלא ניתן לבצע את הניסוי ביצור נמוך יותר ב"סולם האבולוציוני" (יצור מפותח פחות מבחינת תפיסת המציאות וסבל). כלומר, אם ניתן לבצע ניסוי מסוים בכלב, למשל, ולקבל תוצאות מהימנות - ניסוי זה לא יבוצע בקוף, אם ניתן לבצעו בעכבר - הוא לא יבוצע בכלב, אם ניתן לבצעו בזבוב - הוא לא יבוצע בעכבר, וכן הלאה.
העלייה בהתנגדות לניסויים בבעלי חיים, יחד עם השתכללות כלי המחקר אשר מאפשרים ביצוע ניסויים בחיות מעבדה פשוטות יותר, ברקמות ואף במודלים ממוחשבים, הביאו להפחתת מספר הניסויים המבוצעים בשימפנזים.
למהלך זה יש כמובן תומכים וגם מתנגדים. התומכים טוענים שאין בעצם עוד צורך במחקר בשימפנזים ושמחקר זה אינו אתי. כהוכחה הם מצביעים על העובדה שהבקשות למחקר בשימפנזים ב-NIH צללו לאפס בחמש השנים האחרונות. המתנגדים טוענים שהוצאה משימוש של כלי מחקר זה תפגע במחקרים להצלת אוכלוסיית השימפנזים בטבע או לחקר של מחלה אנושית חשוכת מרפא. כך, שינויי המדיניות האלה יגרמו, למשל, לביטול מחקר שעשוי לגלות חיסון לשימפנזות בטבע נגד אבולה. תמיכת הרשויות האמריקניות במחקר זה (שצפוי כאמור להסתיים), מחזירה בעצם חוב אתי לשימפנזים בעולם, על עשרות שנים של שימוש בהם למטרות מחקר (שלא לדבר על ציד והרס בתי הגידול שלהם). האם זה אתי שדווקא עכשיו, כאשר הרשויות האמריקניות סוף-סוף מממנות מחקר שמקדם הצלת שימפנזים בטבע, אותן רשויות מביאות לחיסול המחקר?
ומה המצב בישראל?
בישראל זכור המאבק של ארגוני זכויות בעלי חיים לסגירת חוות קופי המקוק במושב מזור. קופים אלה גודלו בישראל ושימשו לניסויים ברחבי העולם. המתנגדים לחווה טענו שהיא אינה מהווה גרעין רביה לקופי מקוק לניסויים, אלא משמשת כתחנת מעבר לקופי מקוק שנלכדים בטבע, מיובאים לארץ, ומיוצאים לחו"ל. כמו-כן נטען שהניסויים משמשים למטרות מסחריות (פיתוח מוצרי קוסמטיקה, למשל) ולא רפואיות. התומכים בחווה טענו שהחווה משמשת כגרעין רבייה ושהקופים משמשים למטרות מחקר רפואי. כמו-כן, התומכים טענו שסגירת החווה תביא לפתיחת חוות במדינות מתפתחות בעלות אמות מידה נמוכות יותר להחזקת קופים לניסויים, ובסופו של דבר רווחת הקופים תפגע. בשנים האחרונות, עקב לחץ ציבורי, החלטות ממשלה הביאו לסגירת החווה.
- לקריאת המאמר המקורי בכתב העת Nature לחצו כאן.
