סיפורו של הלל יצחקי מ"אסורי שוני"

בטרם עלה השחר, ביום ה-16 באוגוסט 1945 פשטה פלוגת משטרה בריטית על אזור מצודת שוני שליד בנימינה, הקיפה האזור ועצרה 20 חניכי קורס מפקדים של ארגון מחתרת האצ"ל שנערך באותה עת במקום. החניכים לנו באותו עת תחת כיפת השמים לא רחוק מהמבצר, מפקדי הקורס וכמה מדריכים הצליחו להתחמק מהמעצר, ואילו החניכים - 18 בנים ושתי בנות (ברכה בירנבוים ודבורה שפירא-רותם) נעצרו. תחילה הועברו לבית המעצר עתלית ולאחר יום-יומיים הועברו לבית הכלא של עכו. בקרבת העצורים התגלו מספר כלי נשק וכמה חומרי חבלה וכן עלוני הדרכה.

משפטם של העצורים החל על-פי מה שפורסם בעיתונות דאז, ב-18 בספטמבר 1945 והתנהל בבית-הדין הצבאי, שישב במנזר הצרפתי שעל הכרמל המערבי (סטלה מאריס). הם הואשמו בחברות בארגון לא חוקי, בהחזקת כלי נשק וחומרי חבלה שלא כחוק, ובעוד סעיפים הנלווים לכך. על העצורים הגנו שני עורכי דין, מכס זליגמן ומכס קריצ'מן, הנאשמים כפרו באישומים והצהירו "לא אשם". הם גם הצהירו כי הם כופרים בזכותו וסמכותו של בית-הדין לשפוט אותם. העצורים נשאו במהלך המשפט נאומים פוליטיים שכללו הצהרות והכרזות פוליטיות ברוח המחתרת.

המשפט נמשך מספר שבועות. הנאשמים הובלו כבולים באזיקים מכלא עכו במשאיות צבאיות. בהגיעם לבית המשפט דאגו השוטרים ואנשי הצבא הבריטי לחצוץ היטב בין העצורים המובאים לבין בני משפחותיהם שבאו לחזות בבני משפחתם ולעקוב מקרוב אחר דיוני בית המשפט. השמירה והאבטחה באולם בית המשפט בעת המשפט הייתה הדוקה ("מעולה") כך דווח בעיתונות דאז ו"אפילו עיתונאים נבדקו פעמיים לפני כניסתם לאולם".

ביום 16 באוקטובר 1945 הרשיע בית הדין את 20 הנאשמים וגזר עליהם עונשים שבין 3 עד 7 שנות למאסר. ואחר-כך נשלחו לרצות את עונשם בכלא עכו. הערכה שהתחזקה עם השנים, כי גורמים ב"הגנה" הלשינו לבריטים על פעילות חניכי קורס המפקדים של האצ"ל בשוני והביאו למעצרם. והוזכר בעניין זה שמה של אישיות ידועה ומוכרת, אבל לא אכנס לנושא זה בכתבה זו.

בין העצירים הלל יצחקי נער כבן 17

בין העצורים שכונו בעיתונות דאז "אסירי שוני", היה הלל יצחקי נער כבן 17 חניך תנועת הנוער בית"ר. בתקופת מאסרו בכלא עכו לקה הלל יצחקי בדלקת התוספתן - אך הבריטים התמהמהו מלתת לו טיפול רפואי בזמן. זמן קצר לפני פריצת כלא עכו על-ידי כוחות האצ"ל (4.5.1947), הועבר הלל לבית-הסוהר המרכזי בירושלים, שם החמירה עוד יותר מחלתו וכאביו הלכו וגברו. למרות דרישתו להעבירו לבית-החולים היהודי "הדסה" או לבית חולים צבאי, נשלח לבית-החולים הממשלתי שבתוך בית-הסוהר ושם קיבל טיפול רפואי נחות. ביום ה-4 בינואר 1948, נפטר על שולחן הניתוחים כשנותרו 3 חודשים בלבד לתום ריצוי מאסרו. בן 20 היה במותו. בן משפחתו אומר: "הלל היה בחור בריא שאילו היה מקבל טיפול בזמן לא היה מת".

אחיו של הלל, דוד יצחקי היה אף הוא חניך בית"ר מנערותו, מפקד לוחם אצ"ל שהשתתף במבצעים ובפעולות שונות. בקרב על כיבוש יפו ביום 27.4.1948 נפצע דוד יצחקי בראשו ואיבד את עינו השמאלית. דוד יצחקי המתקרב כיום לגיל 90, מספר כי המשפחה הוכתה בתדהמה ובאבל כבד כאשר בישרו לה על מותו של אחיו הלל. וכך מתאר דוד את הרגע בו נודע לו על מות אחיו:

"בסוף היום חזרתי הביתה ולמרות שאיש לא היה אמור להיות בבית, כל האורות דלקו. נכנסתי ו... דמי קפא. בפינת החדר ישבה אמי על הרצפה כשזעקות שבר בוקעות מפיה. בפינה השנייה ישבו אבי ואחי ממררים בבכי כשהם מוקפים בשכנים וחברים.

רק רגע אחד קודם עוד שמחתי שהצלחתי לחמוק מהבלשים הבריטים שארבו לי מסביב לבית ועכשיו נודע לי שאחי נרצח על ידם. בכלא." דוד מספר כי הגיע הביתה מחופש וברגע הראשון לא הכירו אותו. את פשר התחפושת מסביר דוד: "מיד בתחילת "הסזון" פנה אלי דודי שהיה מבכירי ההגנה ודרש ממני להפסיק את פעילותי באצ"ל והודיע לי ששמי וכתובתי נמסרו לבריטים. ירדתי למחתרת. לביקורים בביתי הגעתי תמיד מחופש ובטיפוס על המרזבים. ידעתי שבלשים אורבים לי. בהלווית אחי לא יכולתי להשתתף, בלשים בריטים התערבבו בקהל וחיכו לי.

טלי יפת בתו של דוד יצחקי אחיו של הלל (אחייניתו של הלל יצחקי), מנהלת בית ספר "אהבה" באזור הקריות, אומרת: "אבי החלים מפציעתו אך ליבו שותת עד היום על אחיו והעוול הגדול שנעשה לו-הסיוט של אותו לילה נורא נמשך, אך אנו הילדים במשפחה המשכנו לספוג מהורי את ערכי אהבת הארץ והעם במשך כל שנות ילדותנו".

חייו ומותו של הלל יצחקי

הלל יצחקי נולד ביום שמחת תורה, 17 באוקטובר 1927 לאבשלום ולמזל יצחקי בתל אביב. המשפחה התגוררה באזור רחוב לבנדה כיום אזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. תחילה למד בבית-הספר היסודי "יסוד המעלה" ולאחר מכן בבית-הספר למסחר "פיטמן" כמו-כן, למד גם ליטוש יהלומים. הלל שיחק בקבוצת הכדורגל "הכח" ובקבוצת בית"ר "דרור" בליגת הנוער. בני משפחתו מספרים כי היה בעל כשרון מוזיקלי וניגן במנדולינה ובמפוחית-פה. בגיל צעיר ביותר הצטרף לבית"ר ובגיל 17 הצטרף לאצ"ל. כאן עבר את אימוני הנשק שהיו מקובלים בארגון ונטל חלק בפעולות התעמולה. לא עבר זמן רב והוא נשלח לקורס מפקדים של האצ"ל. כאמור נעצר עם 20 מחבריו על-ידי הבריטים שכאמור התמהמהו בטיפול בו לאחר שלקה בדלקת התוספתן ולמעשה גרמו למותו.

וכך דיווח עיתון "המשקיף" מיום שלישי 6 בינואר 1948 על מותו של הלל יצחקי: כותרת הידיעה: "הלל יצחקי ("אלפנדי") ז"ל-מאסירי שוני". בגוף הידיעה נאמר: "הלל יצחקי (אלפנדי) מת אתמול על שולחן המנתחים בבית החולים הממשלתי בשנת ה-21 לחיו 3 חודשים לפני שריצה עונשו. על מסיבות מותו נמסרו רק הפרטים הבאים. אתמול בשעה 3 בבוקר תקפוהו כאבים עזים ורופא ממשלתי ערבי ד"ר דג'אני שנקרא לתאו קבע את סיבתן כהתקפת המעי העיוור. הלל יצחקי הועבר לבית חולים ממשלתי אם כי התנגד ודרש לעבור לבי"ח יהודי או צבאי. הוא הוכנס מיד לחדר ניתוחים ומת כעבור רגעים מספר בעודו בהשפעת הנרקוזה".

דבר מותו של הלל יצחקי עורר סערה ומחאה בקרב אנשי המחנה הלאומי בישוב. הארון הועבר מבית חולים הממשלתי הבריטי בירושלים לבית חולים "שערי צדק". כאן ליוותה את הארון משלחת של התנועה הלאומית בראשותו של ד"ר א. אלטמן וכן נציגי "לאסירנו" את המנוח הספיד במילים נרגשות "אביהם של אסירי ציון" הרב אריה לוין הוא תיאר את הלל יצחק ז"ל כ"צעיר נחבא אל הכלים, כבחור שהתחנך על ברכי היהדות המסורתית" וסיים בקדיש.

מבית החולים "שערי צדק" הועבר ארונו של הלל יצחקי לבית חולים "הדסה" בתל אביב. למחרת היום, יום שישי 9 בינואר 1948 נערכה הלוויתו של יצחקי. הייתה זו הלוויה המונית שהפכה להפגנת ענק נגד יחס השלטונות הבריטיים לאסירי אירגוני המחתרות בבתי הכלא בארץ. וכך מדווח על הלוויתו של יצחקי עיתון "המשקיף" מיום ראשון 11 בינואר 1948. "הלוויתו של הלל יצחקי ז"ל, מאסירי שוני, שמת בביה"ח הממשלתי בירושלים, עת שנותח בניגוד לרצונו, ע"י רופאים לא יהודיים, הפכה להפגנה כבירה נגד השלטונות בארץ המפקירים כ-1000 יהודים, אסירים ועצורים, בארץ ובגולת קניה, בסביבה עוינת, והושמעה תביעה נמרצת בשם כל הישוב להעבירם מיד לסביבה יהודית.

קהל עצום בא ביום ו' לפנה"צ לחלק את הכבוד האחרון למנוח, שנקטף בדמי ימיו על סף שחרורו מבית הסוהר: בין המלווים נראו עסקני התנועה הלאומית בארץ ופעיליה! נוער לאומי רב מבין חברי המנוח; הורי ומשפחות האסירים והעצורים! יוצאי אורמיה ואדירבז'אן מרוסיה בת"א ועוד. בין המלווים - ד"ר ש. יוניצ"‬מן, חבר המזכירות העולמית של הצה"ר בפאריס, השוהה כעת בארץ.
‬‬‬
עטוף הדגל לאומי הוצא הארון מחדר המתים של "הדסה ע"י חברי המנוח. ההלוויה עברה את הרחובות מזא"ה, אלנבי ונעצרה ליד ביהכ"נ הגדול. לאחר התפילה הושמעו דברי הספד נרגשים. "הלל יצחקי הוא אחד מהרוגי המלכות, כי הוא מת בהיותו בידי המלכות והוא יהיה רשום על לוח לבנו ביחד עם שאר הרוגי המלכות בארצנו". כך אמר הרב פ.כ. טכורז'ש - שהספיד בשם הורי משפחות האסירים והעצורים בארץ. הלל יקירי, המשיך הרב, נפלת קרבן. להשתוללות השוררת עכשיו בירושלים. התחננת שתנותח ע"י רופא יהודי אבל בירושלים דעכשיו, של השלטון הנוכחי ושל הכנופיות, לא נענית ונותחת ‬בניגוד לרצונך.
‬‬‬‬
בהמשך הספדו נגע הרב טכורז'ש בפרשת חייו של המנוח והכריז: הלל, זרים שפטוך על שהיית בין אלה המוכנים להגן על הארץ ולהקריב את חייהם על מזבח המולדת. היית אסיר-ציון, כי למעננו נשפטת. עתה נפלת מות גיבורים בפרוס שחרורך. אנו נדרוש את דמך בפני כס האו"ם."

כאשר הארון הורד לקבר הפתוח התפרצה האם השכולה, שה צעירה לימים וזעקה: "בני הגיבור והפטריוט הגדול תמיד דיברתה על ליבי שמצווה גדולה היא להילחם למען האומה. בידי זרים נפחת את נשמתך. אני רואה כאן סביב את חבריך וכולנו נמלא את מקומך."
המורה מר מיוחס העלה על נס את מידותיו התרומיות של תלמידו המנוח. לפי בקשת האם השכולה שר הקהל התקווה והמנון בית"ר.

רבים אולי אינם יודעם אבל הרב כתריאל פישל טְכוּרְֹש (1979-1896) ראש ארגון הורי העצירים שהיה בין המספידים בהלוותו של הלל יצחקי. הוא אביו של איש האצ"ל אברהם טכורש שהיה אף הוא בן "אסורי שוני". הרב כ.פ טְכוּרְֹש היה פעיל בתנועת המזרחי, רב שכונת שפירא, חבר מועצת הרבנות הראשית, היה בין התומכים הנלהבים של לוחמי מחתרות האצ"ל ולח"י וביתו שימש מקום מסתור ומפגש ללוחמים.

מכתב מאימו לרב אריה לוין

כחודש לאחר מותו של הלל יצחקי פורסם בעיתון "המשקיף", יום ראשון, 22 פברואר, 1948 מכתב ששלחה אמו מזל יצחקי ל"רב האסירים "אריה לוין וזה לשונו: רב נכבד! בנפש מלאה מרירות ויגון שואלת אם שכולה: האיננו בני עוד, ולא אראהו לנצח? כחלום בלהות נראה לי הדבר. הן לפני זמן מועט ביקרתיו בבית-הכלא, ראיתיו חסון ועליז, מלא חדות חיים ושחוק נעים ריחף תמיד על שפתיו. מי חשב כי יקופחו חייו הרעננים, בצורה כה איומה ואכזרית, בידי "רופא" פושע ובוגד? מדוע לא הודיעו לי כי הנו חולה? ובאיזה רשות לקחוהו ל"ניתוח" כביכול, בלי כל חתימת הורים ובלי הסכמתם. הן ידע מנהל בית הסוהר כי יש הורים, אשר דאגו לבנם אהובם. איה החוק והסדר? כל אשר עולה על רוחם של שליחי, ה"תוהו ובוהו" עושים המה בלית דין ובלית דיין.‬ מדוע חצי שעה, לאחר מותו, הודיעו לי: בואי ותיקחי את גווייתו!

הייתה להם שעת-כושר להתעלל בצעיר עברי חולה ולהורידו אלי קבר, בגלל פשעו היחידי שרצה מולדת חופשית לעם העברי בארץ ישראל, ש-6 מיליונים, מטובי בניו הושמדו על קדוש השם, והעולם הנאור ראה והחשה.‬

בלב שותת דם וכחיה פצועה שואגת אני: איה אותה שבועה שנשבע אותו אדם, בקבלו את תעודת מוסמך לרפואה, שלא למעול ולא לבגוד, ולא לעשות שום עוול, אפילו לאדם השנוא עליו ביותר.‬‭"‬
ממכתבה של האם עולה בברור אם אני מבין נכון את תכן המכתב, כי האם משוכנעת כי הרופא שטיפל בבנה גרם למותו אולי אף במכוון ולא נתן לבנה את הטיפול רפואי ראוי.

זמן קצר לאחר מותו של הלל יצחקי פנה בשם המשפחה עוה"ד נ.ברנד לקצין המחוז ד"ר ברגמן ודרש לערוך חקירה בנסיבות מותו של הלל יצחקי. ד"ר אונגר מביה"ח "הדסה‭,"‬ ניתח את הגופה אחרי המוות, וכפי שנימסר על-ידי קצין המחוז ד"ר ברגמן, "לא מצא ד"ר אונגר הוכחות לטענה, שהיו סיבות אחרות למותו של יצחקי קודם זמנו, פרט למחלתו".
‬
במלאת 30 שנה למותו של הלל יצחקי נערכה ב-8 בפברואר 1948 אזכרה לזכרו. עיתון "המשקיף "בגיליונו מיום שני 9 בפברואר 1948 מדווח: האזכרה נערכה מטעם ועד עולי אורמיה ואדרבהיג'ן. דברי הספד נשאו יו"ר הוועד ר' ירמיהו חכמוב, יעקב אברהם ושמואל נתנאלי. בגמר ההספדים התיישב הקהל ללמוד "זוהר" בציבור לעילוי נשמתו של המנוח. האזכרה נסתיימה בשירת התקווה.
חודשיים אחרי שהלל מת בבית החולים שחררו הבריטים מהכלא את כל אסירי האצ"ל והמחתרות במסגרת פינוי כוחותיהם ושלטונם מהארץ.

ב-1998 נפטרה אמו של הלל, אביו נפטר 20 שנה קודם לכן בשנת 1978. הלל יצחקי הוכר כחלל מערכות ישראל על-ידי משרד הביטחון. אחייניתו טלי יפת מספרת לי כי לזכרו קיימת פינת הנצחה במוזאון אסירי המחתרות בעכו.