זה חודשיים שחברת הבנייה והתשתיות הוותיקה נדים כמאל ובניו, מדלית-אל-כרמל, נמצאת, לבקשתה, תחת הקפאת הליכים. שלשום (יום ד', 2.11.16) האריכה שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בטינה טאובר, את ההקפאה לשלושה חודשים נוספים. טאובר מטפלת בתיק מתחילתו. נדים כמאל היא קבלן בניה ותשתיות נוסף הנקלע לקשיים, אחרי סובחי טאנוס, אחים שגראוי (1989), מליבו ואחרים. ברור שמצב הענף קשה . בדיקה שערכנו בנדים כמאל מגלה לפחות חלק מהסיבות לכך.

זוהי חברה ותיקה. אבי המשפחה, נדים כמאל, היה עשרות שנים קבלן תשתיות פרטי. החברה הוקמה ב-1997. נדים מת לפני כשנתיים. הבעלות והניהול עברו לחמשת בניו - כמאל, ראמי, אדיב, וניה ואנוור. כל אחד מחזיק 20% בחברה. ייתכן, שהעובדה שלחברה אין בעלים מוביל, יצרה בעיות ניהול. אבל לא נראה שזה מה שהוביל לקשייה.

החברה גדולה, והייתה פעילה ב-29 פרויקטים בכל אחרי הארץ, שיפורטו בהמשך. היא סוללת כבישים, בונה גשרים ופארקים ועבודות תשתית מסוגים שונים. משרדיה בחדרה. בישוב הדרוזי דלית-אל-כרמל, שם דרים רוב הבעלים, היא נחשבת למשפחה מכובדת, נאמנה למדינה, גם בנושאים ביטחוניים שאין לפרטם. לא פלא שחתמה על חוזים לעבודות תשתית בתחנות של רכבת ישראל, חברת החשמל, וגם מעבר לקו הירוק. מחזורה הגיע אשתקד לכ-150 מיליון שקל, והפך אותה לאחת מחברות התשתית המובילות.

חזרו צ'קים ב-10 מיליון שקל

אולם בראשית 2016 הורע מצבה של החברה. החל מחודש פברואר, ועוד יותר בחודש מאי, נקלעה החברה לגרעון במזומנים. צ'קים בכ-10 מיליון שקלים לא כובדו. נושים, שלא קיבלו את כספם, החלו להגיש תביעות משפטיות. בין התובעים נמצאו ספקי ציוד וחברות הובלה חמשת האחים החליטו לוותר על הניהול המשפחתי, ולמנות מנכ"לית חיצונית, אביטל פולק. אולם לאחר זמן קצר פרצו חילוקי דעות בין פולק השכירה לבין האחים-הבעלים - תופעה לא-נדירה במצבים כאלו. פולק עזבה לאחר שלושה חודשים בלבד בתפקידה, והבעיות כמובן נמשכו.

מדוע מחקו חובות ב-35 מיליון שקל?

מה קרה לחברה? ניתוח הנתונים מגלה, שהבעיה העיקרית, או לפחות אחת העיקריות, היא מחיקת חובות של לקוחות ב-35.6 מיליון שקל, שהם כ-25% ממחזור העסקי. זוהי מכה רצינית העלולה להביא להתמוטטות. לא ברור מדוע מחקו חובות, ומיהם הלקוחות. הבעלים לא הסבירו. הנאמן עו"ד גיל הירשמן אומר שהנושא בבדיקה.
הנתונים עצמם ברורים: בסוף 2014 היו לקוחות החברה חייבים לה 76.9 מיליוןן שקל. במהלך 2015 נמחקו כאמור בסך 36.5 מיליון שקל, כך שהחובות נטו צנחו ל-41.3 מיליון שקל.

כמעט כל לקוחותיהם של האחים הם גופים ממשלתיים, כמו משרדי התחבורה והשיכון, או חברות רציניות ומבוססות, בהן שיכון ובינוי וגב-ים. לקוחות אחרים הם עיריות חדרה ועפולה ורכבת ישראל. לא סביר שהחברה תאלץ למחוק חובות של משרדי ממשלה וחברות ציבוריות מכובדות ואמינות. נכון, לנדים כמאל יש שלושה לקוחות פרטיים. אבל הם חייבים לה, לכל היותר, 2 מיליון שקל. אז לא זה הסיפור.

סגן נשיא הקבלנים חויב לשלם מיליון שקל

הנה תשובה חלקית, מאירוע אחד שנחשף: חברת נדים טוענת שהקבלן אשר גרין חייב לה 4.5 מיליון שקל, בעד עבודות בתחנת רכבת. גרין כפר בעיקרו של החוב. לבסוף סוכם, לפני כמה חודשים, שהוא ישלם לפחות 1 מיליון שקל גרין שלח בסוף אוגוסט צ'ק, אבל כאשר נודע לו שהחברה נכנסה להקפאת הליכים, ביטל את הצ'ק. נדים הגישה תביעה משפטית. בית המשפט חייב את גרין לשלם סכום זה. הוא אכן שילם, ביום א' השבוע, 30 באקטובר, אבל נותרה כאמור מחיקה של 3.5 מיליון שקלים. אשר גרן הוא סגן נשיא התאחדות בוני הארץ, וקבלן תשתיות ובניה גדול.

סיבה נוספת, ברורה יותר, לקשיי החברה, היא האשראי הגדול שנאלצה לתת ללקוחותיה. המקובל בענף הוא, שלקוחות משלמים לקבלנים 30 עד 60 יום לאחר תום החודש שבו נעשתה העבודה ("שוטף"). אבל ראשי התאחדת בוני הארץ (וגרין בתוכם, אגב), מתלוננים באחרונה, שמזמיני עבודות דוחים את התשלום. הדברים הגיעו כנראה לשיא בנדים כמאל. בשנת 2015 נאלצו לתת ללקוחות אשראי של 152 יום, כלומר קצת יותר מחמישה חודשים בממוצע. אשראי הספקים היה ארוך עוד יותר, 168 ימים בממוצע. האשראי הלך וגדל משנה לשנה, בחמש השנים האחרונות, אם כי כבר בכ-2010 הוא היה לטווח ארוך מהמקובל.

אשראי כזה יכול להפיל כל חברה

אשראי כזה יכול להפיל כמעט כל חברה בישראל. המשמעות היא שהחברה עשתה עבודה, הוציאה מכיסה מאות אלפי שקלים, או מיליונים, ומקבלת את התמורה לאחר 5 חודשים ויותר. בינתיים היא נמצאת ביתרת חובה בבנק, משלמת ריבית חריגה ועמלות, והרווח הקבלני הופך מהר מאוד להפסד.

הכנסות החברה הגיעו אשתקד ל-150 מיליון שקל. לאחר פרעון חובות לספקים ותשלום משכורות והוצאות אחרות, נשאר לחברה רווח של 500 אלף שקל לפני פחת על הציוד, כלומר הפסד. הנתונים ל-2016 ככל הידוע גרועים יותר, והחברה נקלעה למשבר.

השילוב של מחיקת חובות, אשראי של חמישה חודשים, ומתח הרווח הנמוך ממילא בענף התשתיות, בגלל תחרות חריפה - הכניסו את החברה לדרך ללא מוצא. אביטל פולק ניסתה לתקן, אך לא הצליחה. הדרך לבקשה להקפאת הליכים הייתה ברורה.

בית עלמין וכביש נגד בולענים

הנאמן עו"ד הירשמן מצליח להפעיל 26 מתוך 29 הפרויקטים. הרשימה כוללת בין היתר סלילת כביש עוקף בולענים בים המלח, עבודות תשתית ופיתוח בקדומים (שומרון), עבודות תשתית ופיתוח במתחם של חברת מבני תעשיה בעתלית, עבודות להקמת פארק לתעסוקה ושני מרכזים מסחריים בחדרה (הזמנה של החברה הכלכלית העירונית). הכנת בנית שכונת מגורים חדשה בחדרה, עבודות בשתי תחנות של רכבת ישראל ועבודות סלילה ובניה בערים ארות. היא גם בונה בית עלמן בנהריה.

חמשת האחים כמאל - כך מדווח נציגם - עשו מעשה שרק יזמים מעטים שנקלעו לקשיים עשו: הם הוציאו מכיסם, בחודשים האחרונים, 23 מיליון שקל, כדי לפרוע את החובות לשני הבנקים הנושים - כ-16.5 מיליון שקל ללאומי וכ-6.5 מיליון שקל לבנק הפועלים.

התוצאה היא, החובות לשני הבנקים, שהיו גדולים מאוד, הוקטנו בהדרגה. לפני חודשיים עמדו החובות על 15 מיליון שקל. לפני חודש - כ-9 מיליוני שקלים. כיום, לאחר שהאחים שילמו עוד ועוד, לא חייבת החברה דבר לבנקים. החובות העיקריים הם לנושים שונים, רובם ספקים ונותני שירותים, ב-60 מיליון שקל, נכון להיום.

נכון, נותרו ערבויות בנקאיות בעשרות מיליוני שקלים, בעיקר ערבויות ביצוע. הן יבוטלו אם וכאשר החברה תסיים את כל העבודות. הנאמן עו"ד הירשמן סבור, שיתכן שהנושים יממשו חלק מהערבויות, מהערבויות, כך שהחברה תישאר חייבת לבנקים סכומים ניכרים, שגובהם אינו ידוע עתה. החברה חייבת לנושים 60 מיליון שקל, לא כולל תביעות של עובדים ותביעות נוספות שעדיין לא הוגשו. נכון, שהחברה כמקווה לקבל כ-90 מיליון שקל תמורת השלמת העבודות שהיא מבצעת כיום,, אך לא ברור אם וכמה רווח ישאר. גם ההפסדים של השנה האחרונה ימשיכו להכביד עליה.

אם למכור כלים - ולהפסיק לעבודד

לחברה יש 61 כלים הנדסיים מסוגים שונים. אפשר למכור אותם במיליוני שקלים, אבל פירוש הדבר הוא כמובן שהחברה תפסיק לעבוד. לכן המוצא היחיד הוא כנראה שהחברה תמשיך לעבוד, ובינתיים יחפש לה הנאמן הירשמן קונים. חמשת האחים ישארו כנראה ללא חברה, ועם הרבה פחות כסף בחשבונות הבנק הפרטיים שלהם, אבל עם שכר לימוד: אל תתנו ללקוחות אשראי לחודשים רבים, אל תוותרו על חובות, דאגו לניהול מקצועי. לקחים אלו טובים גם לחברות קבלניות אחרות, שעדיין לא נקלעו לקשיים.