ההגליות לאשור ובבל בעת העתיקה

ההיסטוריונים והארכיאולוגים חלוקים בדעותיהם לגבי היקף ההגליות של אשור מממלכת ישראל והיקף ההגליות של אשור ובבל מממלכת יהודה. המחלוקת היא לגבי השאלה אם הארץ התרוקנה מתושביה הישראלים והיהודים.

היקף ההגליה מממלכת ישראל

יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי היקף ההגליה מממלכת ישראל.
פינקלשטיין/ סילברמן הגיעו למסקנה ש"האשורים הגלו לאשור חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה הכפרית"(בגליל). תגלת פלאסר ה-3 היגלה כפריים סוררים מהגליל ואת אוכלוסיית המרכזים העיקריים. הם הסתמכו על הממצאים הארכיאולוגיים המעידים על חורבן בחצור, דן, בית שאן ומגידו. בעמקים חיה אוכלוסייה לא ישראלית ברובה וסקרים בעמק יזרעאל מעידים על המשכיות יישובית. אבל, בשומרון נותרה רוב האוכלוסייה. להערכתם המספר הכולל על-פי המקורות האשוריים של כ-40,000 משקף כ-5/ 1 מכלל אוכלוסיית ממלכת ישראל ממערב לירדן על-פי הסקר של ברושי/ פינקלשטיין שממלכת ישראל מנתה ערב הכיבוש כ-350,000 תושבים.

עודד בוסתנאי צבי גל ומרדכי אביעם בדעה שחלק ניכר מאוכלוסיית ממלכת ישראל הוגלה ונותרה רק "שארית הפליטה". האוכלוסייה שנותרה בממלכת ישראל לשעבר נותרה, לדעת בוסתנאי ללא מנהיגות מקומית ולא הייתה מסוגלת להתארגן מחדש על בסיס אתני-לאומי, ישראלי. בארון בדעה שהמספר 40,000 מתייחס לגברים בלבד ויש להוסיף למספר המוגלים את הנשים והילדים של גברים אלה.

היקף ההגליה מממלכת יהודה

יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי היקף החורבן ומספר הגולים. אבל, קיימת הסכמה שאזור בנימין כמעט לא נפגע.

על-פי המקור המקראי נתוני הגולים הם:

מסע סנחריב: לא הוזכרה ההגליה (על-פי הכרוניקה האשורית הייתה ההגליה).

גלות יהויכין: 3,023, 10,000 או 7,000 גיבורי חיל, 1,000 חרש ומסגר.

גלות צדקיהו: 832, 745.

לא ידוע אם וכמה הוגלו ב-582 לפנה"ס.

בסה"כ הוגלו על-פי המקור המקראי: 15,600 או 15,300.

על-פי כתובות סנחריב: סנחריב טען שהוא לכד 200,150 במסעו נגד חזקיהו.

על-פי כתובות נבוכדנאצר: היו הגליות אבל לא הובאו נתונים.

יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי היקף החורבן ומספר הגולים. אבל, קיימת הסכמה שאזור בנימין כמעט לא נפגע.

אברהם מלמט כמו חוקרים אחרים דוחה את הנתון של סנחריב שהוא הגלה 200,150 איש. אולי מדובר היה ב-20,150 או 2,150 . לדעת מלמט מדובר בכמה אלפים. ההגלייה הגדולה ביותר הייתה בימי יהויכין. על-פי ירמיהו הוגלו 3,023 ואילו ע"י מל"ב הוגלו 10,000 על-פי גירסה אחת ו-7,000 + 1,000 על-פי גירסה שנייה. לדעת מלמט תחילה הוגלו 3,023 ולאחר מכן הוגלו אנשי הצבא ובעלי המלאכה. מאחר שהם הוגלו עם משפחותיהם הגיע מספר הגולים ל-30,000 לפחות. ההגלייה בימי צדקיהו הייתה מצומצמת ונעשתה, לדעת מלמט, בשני שלבים. השלב הראשון כלל כ-832 שכנראה ערקו מהעיר ירושלים בעת המצור. הם הוגלו ע"י נבוכדנאצר ואילו השלב השני נעשה ע"י נבוזראדן לאחר נפילת העיר. ההגלייה האחרונה מנתה 745 גולים. אבל מספר ההרוגים והנרצחים היה כנראה גבוה. תדמור בדעה שהגליית 745 הייתה ב-582. זוהי גם דעת נאמן ששליט בבל הגלה יהודים נוספים בעקבות רצח גדליהו בן אחיקם. בו-זמנית הייתה גם הגירה למצרים. מלמט קבע שעיקר ההגליה בימי צדקיהו הייתה מאזור נחלת יהודה ונחלת בניינימין לא נפגעה מאחר שתושביה נכנעו בפני הצבא הבבלי. תזה זו תואמת את הממצא הארכיאולוגי מהערים מצפה, ענתות ורמה שלא נפגעו במלחמה. מלמט מצא חיזוק לדעתו בעובדה ששבי ציון לאחר הכרזת כורש ב-538 לפנה"ס התיישבו בבנימין מאחר שערי בנימין לא חרבו. בארון העריך שלפחות 1/3 מכלל האוכלוסייה הוגלה אבל, אלפים נהרגו או מתו מרעב ואלפים ברחו מהארץ. הארץ התרוקנה מיהודיה.
בממלכת יהודה לשעבר נותרו על כן על-פי ליפשיץ כ-40,000 יהודים.

מספר תושבי יהודה ערב מסע סנחריב היה על-פי הסקר של ברושי / פינקלשטיין 110,000. אחוז הירידה בשטח המיושב בין שלהי תקופת הברזל לתקופה הפרסית היה בממוצע 69.3%. בתקופה הפרסית מנתה אוכלוסיית פחוות יהוד כ-30,125 תושבים. המספר 42,360 בספר עזרא ב' אינו כולל את הגולים ששבו, לדעת ליפשיץ, אלא את מספר היהודים בפחוות יהוד הפרסית. המונח "עם הארץ" בספרי עזרא ונחמיה מתייחס לאלה שלא גלו לעומת "קהל הגולה" שהם אלה שגלו ושבו. בממלכת יהודה לשעבר נותרו על כן על-פי ליפשיץ כ-40,000 יהודים. אם מספר תושבי יהודה ערב מסע סנחריב היה 110,000 הרי מספר ה"נשארים" ששרדו את החורבן ונותרו בארץ בתקופה בבלית היה, לדעת ליפשיץ, כ-40,000 נפש.

להערכת פינקלשטיין / סילברמן ממלכת יהודה מנתה לפני החורבן כ-75,000 תושבים 15,000 מתוכם גרו בירושלים, 15,000 נוספים חיו בסביבה הכפרית של ירושלים והשאר בחלקי הממלכה האחרים. על-פי הערכתם הוגלו מממלכת יהודה בין 15,000 ל-20,000 שהם כ-25% מהאוכלוסייה. באזור שמצפון ומדרום לירושלים, באזור בנימין מצפון ובית לחם מדרום נותרו 75% מהתושבים. חוקרים אלה מבחינים בין תיאורים כללים במקרא על "הארץ הריקה" לאחר נפילת ממלכת יהודה לבין הנתונים המספריים הנמוכים של הגולים במקרא, ובעיקר אצל ירמיהו ובכתובות האשוריות והבבליות. בפחוות יהוד הפרסית הייתה אוכלוסייה בת כ-30,000 איש והנתון בספרי עזרא ונחמיה לגבי מספר שבי ציון (כ-42,000 נפש) משקף את מספר כל תושבי הפחווה ולא רק של שבי ציון.

הגלייה המונית או חלקית

החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי היקף ההגליות והיקף החורבן. המחלוקת היא בין הגלייה המונית לבין הגלייה חלקית. על-פי גירסה אחת רוב תושבי ממלכת ישראל ויהודה הוגלו ובארץ נשארה רק "שארית הפליטה". על-פי הגירסה השנייה אחוז הגולים היה נמוך וחלק ניכר מהאוכלוסייה נותר בארץ. קיים פער בין הנתונים המספריים שהם חלקיים בלבד לבין התמונה הארכיאולוגית וקיימים חילוקי דעות לגבי חלק מהממצאים הארכיאולוגיים .

גירסה א' - בארץ נשארה רק "שארית הפליטה"

(בעלי דעה זו שמים דגש על הממצאים הארכיאולוגיים).

יהודה - אין חילוקי דעות לגבי אזור בנימין. המחלוקת היא לגבי האזור מדרום לבנימין. רוב החוקרים ( תדמור, מזר, גבריאל ברקאי, ש.ש.ויינברג ועופר מסכימים שמרבית היישובים מתקופת הברזל שנחקרו בחפירות ארכיאולוגיות חרבו בשלהי תקופת המלוכה. פאוסט הגיע למסקנה שהיה משבר יישובי בין שלהי תקופת הברזל לתקופה הפרסית והוא דוחה את התזה של ליפשיץ לגבי צפון הר יהודה בין בנימין לבית צור. המשבר היישובי נבע ממוות במלחמה, ברעב, בצמא ובמגפות וכן מהוצאות המוניות להרג ובריחת ניצולים מהארץ. ביהודה, קבע בוסתנאי, הגליית העילית, הצבא ובעלי המלאכה, החורבן הגדול, האבדות בנפש ובריחת פליטים הביאו לקריסת המוסדות האזרחיים והצבאיים ולפרימת המרקם החברתי בוסתנאי בדעה שהייתה הגלייה המונית אך לא טוטאלית וביהודה נשארה "שארית הפליטה". על-פי הנתונים המקראיים שהם חלקיים הגיע מספר המוגלים לכ-15,600 מתוך 110,000. אבל מלמט העריך שסנחריב היגלה כמה אלפים ובגלות יהויכין הוגלו 30,000.

ישראל - בוסתנאי קבע שהאוכלוסייה שנותרה בממלכת ישראל לשעבר נותרה ללא מנהיגות מקומית ולא הייתה מסוגלת להתארגן מחדש על בסיס אתני- לאומי, ישראלי. גל קבע שהגליל התחתון חרב ברובו. מתוך 22,500 הוגלו 13,520 ואילו לגבי הגליל העליון והגלעד חסרים נתונים וגם הממצאים הארכיאולוגיים הם חלקיים בלבד. פאוסט מצא שבאזור השומרון שרדו חוות שהתקיימו ברציפות מהמאה ה-8 עד המאה ה-2 לפנה"ס. מהשומרון הוגלו 27,290 מתוך 102,250. בסה"כ הנתונים החלקיים הם 40,800 מתוך 350,000. בוסתנאי הביא ראיות מהמקרא, מכתובות ומסמכים ממסופוטמיה ומחומר איורי. מהמקורות המקראיים הפזורים על פני המקרא שהתייחסו לנושא נוצר הרושם שרבים הוגלו ובארץ נותרו מעטים. על-פי הרשימה בעזרא ב' חזרו לארץ לאחר הכרזת כורש ב-538 לפנה"ס 42,360 אבל לא כל הגולים חזרו. מכאן הסיק בוסתנאי ההגלייה הייתה הרבה יותר גדולה.

גירסה ב' - חלק ניכר מהאוכלוסייה נותר בארץ

יהודה - ליפשיץ ופינקלשטיין בדעה שהתיאורים המפוזרים במקרא על התרוקנות ממלכת יהודה מתושביה ועל ההרס המוחלט הם מוגזמים. ירושלים וסביבתה, השפלה, הנגב והמדבר נפגעו באופן קשה אבל צפון יהודה ובנימין כמעט לא נפגעו. ההגליות היו מצומצמות וכללו בעיקר את העילית ואת תושבי ירושלים. להערכתם מרבית האוכלוסייה נשארה ביהודה ורק מעטים הוגלו. לדעתם, הכתובים במקרא המדברים על חורבן גמור ועל ההגליה טוטלית הם מאוחרים ומגמתיים ונכתבו מנקודת הראות של הגולים שחזרו. תזת "הארץ הריקה" טופחה ע"י הגולים לבבל ששבו לאחר הצהרת כורש, שראו עצמם כיורשים הבלעדיים של הארץ. ההיסטוריוגרפיה המקראית אינה משקפת את המציאות בארץ בתקופה הניאו- בבלית. חוקרים אלה מסתמכים על הנתונים המספריים הנמוכים של הגולים במקרא ובכתובות האשוריות והבבליות בהשוואה להתבטאויות כלליות במקרא המדברות על "הארץ הריקה". יש חילוקי דעות לגבי מספר הגולים שהוגלו מממלכת יהודה. הנתונים נעים בין כ-20,000, לכ-40,000.

להערכת ליפשיץ נותרו ביהודה 40,000 מתוך 110,00 ולהערכת פינקלשטיין/סילברמן נותרו ביהודה כ-50,000 מתוך 75,000.

ישראל - הנתונים על ההגליה מממלכת ישראל הם חלקיים בלבד. חסר מידע על ההגליה מהגליל העליון ומהגלעד. מספר הגולים על-פי הנתונים הידועים הוא 40,080. אבל, אם מספר תושבי ממלכת ישראל ערב הכיבוש האשורי היה 350,000 הרי רק 20% הוגלו.