"לילה אחד נפטרו לי שישה ילדים"

בינואר 1949 נפתחה בבית החולים רמב"ם מחלקת ילדים, בהנהלתו של ד"ר יוסף בר-חי. הרופאה הראשונה בצוות הייתה ד"ר אמסטר. היא עבדה שם עד 1953. ב-10 באוקטובר 1996 היא העידה בפני ועדת כהן-קדמי. לדבריה, מצב הילדים שהגיעו למחלקה היה רע מאוד: "היו קוראים לי לחדר המיון והיו 10-8-6-5 באו בבת אחת. חולים מאוד. במצב קשה מאוד". "אחר כך הייתה מגפה באותה תקופה. מגפה של שיתוק ילדים".

"אני הלכתי לחדר מיון, והסתכלתי על הילדים... [הם] היו במצב כל כך קשה שתכף התחלנו לתת להם אינפוזיות וטרנספוזיות וכל מיני טיפולים... המחלה הכי נפוצה היו השלשולים, זיהומים דיזנטריה, וסלמונלה, כל מיני זיהומים, פרה-טיפוס. וילדים היו מיובשים, ורזים מאוד... הטיפול היה לתת עירויי נוזלים".

כשנשאלה האם הטיפול הצליח ענתה ד"ר אמסטר: "לא. ... הם לא הבריאו... לילה אחד נפטרו לי שישה ילדים... [ה]רוב היו מתימן. את הלילה הזה לא אשכח".

מה עלה בגורל הילדים שהחלימו?

נקודה נוספת שציינה ד"ר אמסטר היא שלא תמיד ידעו כראוי את שמות הילדים: "שמות הייתה בעיה גדולה... לכל ילד [תימני] היו המון שמות. לא ידענו בכלל מה השם משפחה ומה השם הפרטי".

בעיה זו הוחרפה כי באותה תקופה (בניגוד להיום) ההורים מיעטו להגיע לבית החולים: "את ההורים בכלל לא ראינו". ילדים שנרפאו נשלחו לבתי הבראה (למשל אמנה בחיפה) – אך היא לא ידעה מה אירע לילדים לאחר מכן.