מהדורות החדשות של
קול ישראל נחשבות לקודש הקודשים של השפה העברית. מעל 80 שנה של מפעל אדיר של קריינות מקצועית, עם רי"ש מתגלגלת. עם הקמת התאגיד ופירוק
רשות השידור, הוחלט להשאיר לרדיו את השם קול ישראל, אולם נראה כי עם פרישתם של כמה קריינים מדור הנפילים של הרדיו לפנסיה, לא מצא לנכון תאגיד כאן לאייש את התקנים החסרים ולהכשיר למקצוע דור חדש. דווקא היום, יום השפה העברית, צופים ותיקי הרדיו במתרחש היום, לנוכח ירידת קרנה של העברית בשידורי תאגיד כאן, ואינם יודעים את נפשם מרוב צער.
"קול זה לא הכל" - נוהגים לציין בפתח כל קורס קריינים מקצועי, הסביר פעם הקריין מנחם פרי וצדק. "קול ערב לאוזן אשר גורם לויבראציות נעימות אצל המאזין הוא תנאי בסיסי והכרחי במקצוע הקריינות, אבל...קריין מקצועי אינו נבחן רק באיכות קולו. הקול הוא כלי הנגינה של הקריין, ממש כמו הכינור המשמש את הכנר. כינור באיכות מעולה, למשל סטרדיווריוס, יצליח להפיק צלילים מענגים ומרגשים רק אם מאחוריו יעמוד נגן מוכשר היודע להשתמש באיכויות הכינור הלפות בין ידיו.
"דומה הדבר בעולם הקריינות. קריין טוב הוא זה שיודע להשתמש בקול שניתן לו, בבחינת מתת אל, בדרך הנכונה והמקצועית ביותר. קריין מקצועי ומנוסה יודע מהי חשיבות הדיקציה (הגייה ברורה של כל אות בתוך המילה) האינטונציה (מתן הדגש נכון למילה בתוך המשפט), וניצול מלא של המנעד הקולי. קריין מקצועי יודע להתאים את קצב הקריאה ועוצמת הקול לאופי הטקסט. קריין מקצועי 'ירגיש' את הטקסט תוך כדי קריאה. נכון...בדומה לאותו נגן כינור...קול נעים שמצליח גם לעניין בצורת ההגשה של הטקסט יעשה בדרך כלל את העבודה".
הנהלת תאגיד כאן, שכנראה לא רואה עין בעין את מקצוע הקריינות, החליטה כי אין מקום להביא קריינים חדשים במקום אלה הפורשים - דן כנר,
מלאכי חזקיה, איריס לביא, צבי סלטון ו
דן עופרי. במקום זאת מעדיפה ההנהלה, בהחלטה שמעוררת תרעומת מצד קריינים ועורכי חדשות, לשבץ במהדורות הלילה - מהשעה אחת ולמשך חמש שעות - את עורכי החדשות לתפקיד קרייני המהדורות.
את מהדורות כאן קול ישראל עורכים רון נשיאל, הילה מרינוב, קארין גרודן בראור, רמי עדן, עמית שניידר, יותם ברזני, בני טייטלבוים,
דן בילסקי, אלון ולן, נפתלי מנשה שבעברו הרחוק שימש קריין וזוהר סדן שגם משמש קריין כשאינו עורך.
תקדים קצר משנות השישים
מקרים בהם עורכי חדשות בקול ישראל מילאו את מקומם של הקריינים היו לעיתים נדירות בעקבות תקלה טכנית כלשהי או איחור או היעדרות של קריין. עם זאת, בשנות השישים היה פרק זמן קצר שבו העורכים קראו מהדורות. יוצאי דופן היו עורכי החדשות גד לוי ועמק פרי המיתולוגי, קריין שקרא את המהדורות שאותן ערך בעצמו - בעשר בבוקר ובשש בערב. בתקופה ההיא, המכונה תקופת משה חובב, ניסה פרי לשבור את מסורת הקריין המלוטש והחליט להיות פחות מכופתר ולאמץ סגנון קליל כאדם המספר חדשות לחבירו. במקום "והרי החדשות ועיקרן תחילה" היה פותח ב"בואו נשמע מה קורה" או "בואו ואספר לכם". במקום "ראש הממשלה התייצב בכנסת והצהיר" היה "ראש הממשלה הודיע בכנסת" וכו'. אחרי שבחדשות נוכחו שכך הוא מגיש, אמרו "למה שלא יחבר את הטקסטים".
כשהוא מושפע מקריין דובר אנגלית ברדיו בינלאומי בשנים 1963-1962, שהיה קליל ופתח מהדורות בפרפראות במקום לשמור אותן לסוף, ניסה פרי לשוות חוויה של תכונה חדשותית, הוא אף ניסה לשדר מחדר החדשות ולא מהאולפן השקט, כשברקע נשמעו קולות הטלפרינטרים (מכשירים שפלטו את הידיעות מסוכנויות הידיעות) ומכונות כתיבה - ניסוי שכשל לאחר שהמאזינים ראו בכך הפרעה, אך פרט לכך לא זכורים תקדימים כאלה. אך בסופו של דבר לא צלח סגנון זה לאחר שהמאזינים ראו בכך סגנון קליל מדי והתגעגעו לסגנון הישן.
בקרב עורכי החדשות קיימת מורת רוח מן ההחלטה. "העברית שלנו אינה טובה כמו זו של הקריינים, ועיקר הקושי יהיה בהגיית שמות אנשים ומקומות ומילים עם נטיות שונות של הפועל", הם אומרים שלא לייחוס. כך למשל, נשמעו במהדורות הלילות ליפסוסים, שגיאות כגון לAהנפקת, אזרAחי-ישראל, שלושתלפים [במקום שלושת אלפים] ואובחEנו, ומילים מלרעיות נהגו מלעיל. אחד הקריינים אפילו לא טרח להציג את שמו לפני המאזינים...
"קריינות היא מקצוע, ולא עברנו את ההכשרה המתאימה", אומרים עורכים. "זה רק מראה את חוסר החשיבות שרואה ההנהלה בקריינות טובה. מה רוצים, שנהיה כמו
גלי צה"ל והרדיו האזורי?! זו פשיטת רגל". עוד הוסיפו: "מבקשים מאיתנו לעשות עבודה שעד היום עשו שני אנשים. עכשיו זה רק בשעות הקטנות של הלילה כשיש פחות מאזינים, אבל כשעוד כמה קריינים מקצועיים יפרשו לא תהיה לתאגיד בעיה לשבץ קריינים לא מקצועיים בשעות הערב היותר מוקדמות ובשישי-שבת".
לדבריהם, אין מדובר רק בפגיעה בתנאי עבודתם שלא סוכמו מראש בחוזי העבודה שלהם אלא בראש ובראשונה במאזינים. "אירועים שיקרו דקות ספורות לפני המהדורה לא ייכנסו למהדורה והזמינות תיפגע. המאזינים יקבלו חדשות בהגייה לא מוקפדת ולא מהוקצעת, שבה אין הגייה נכונה של אותיות שורקות למשל, בקול צפצפני או לחשני וכדומה. כתיבת המהדורה אינה ערובה לקריאה ולהגשה נכונות. היצירה יכולה להיות של מלחין דגול, אבל יש הבדל אם היא מנוגנת בידי תזמורת מקצועית או על-ידי להקת הנוער של העירייה. זו דרישה לא נכונה לוויתור ולהורדת הרף במקום שאפשר היה לגייס קריינים בחצי משרה מתחנות רדיו אחרות, להגדיל את היקף המשרה שלהם ולשבץ אותם בלילות", דברי העורכים.
|
|
|
|
 משה חובב. דור הנפילים [צילום: משה פרידן/לע"מ]
|
צבי ישראלי שימש כמעט 40 שנה עורך בחדשות קול ישראל. בשנות השבעים ערך במשך כעשור תוכנית אישית "השבוע בכנסת". אולם מנהלו גדעון לב-ארי מנע ממנו להגישה כי קולו "לא רדיופוני". לכן מלאכי חזקיה הגיש את התוכנית. ישראלי תוהה כיצד ניתן להגיש מהדורה כאשר עורך עייף ומפוהק כותב אותה בשתיים בלילה ואין עוד זוג עיניים שיעבור עליה לוודא שלא נפלו שגיאות. "האיכות פוחתת והולכת", מזהיר ישראלי. "קריינים בקול ישראל תינו בפני את מה שקורה בתאגיד. התאגיד מתנכל ליוצאי רשות השידור ופועל להרחיק אותם ככל שהוא יכול. יש שם הנהלה שמקורה ב גלי צה"ל ומחשבתה בגלי צה"ל".
ישראלי כתב מכתב בעניין להנהלת כאן לפני כחודש, וסיפר כי קיבל תשובה לקונית שהמכתב התקבל, אך מענה לא ניתן. "גדעון לב ארי לא נתן לי להתקרב למיקרופון כשהייתי עורך. להגיש זה מקצוע, והיום נותנים לכל אחד לפתוח מיקרופון. היום אני מתקשה לשמוע, וכשאני שומע קרייניות ברדיו ובטלוויזיה אני מתקשה להבין אותן כי הן מדברות מהר, בקול לא ערב ולפעמים גם צועקות או בולעות מילים. את קרייני החדשות של קול ישראל שפרשו ניתן היה להבין. לתאגיד היה אוצר ביד שוויתרו עליו. הרמה שם צנחה. העיתונות במשבר ולא רק בגלל המו"לים והמנהלים אלא גם בגלל רמת העיתונאים. היום המשחק הוא רייטינג. פעם כשאמרו 'שמעתי ברדיו' הכוונה הייתה לרשת ב'. יש בציבור דרישה לאיכות".
|
מהדורת חדשות מפי אריה אורגד
|
קריינים ותיקים אף מספרים על חדר חדשות שהיו בו מילונים ואטלסים כד לדעת כיצד לבטא נכון מילים מסוימות ושמות מקומות מוכרים פחות. אריה אורגד, לשעבר קריין ברדיו, אומר ל-News1: "הקריינות היא התמחות שמעטים ממנה נותרו בערוצים השונים ובעיקר ב קול ישראל, המעוז האחרון של הקריינים. קרייני החדשות של היום, במקום לומר מEביאים אומרים מAביאים ובמקום מAגיש אומרים מEגיש. זה נובע כתוצאה מזלזול או ממיעוט חשיבות שמייחסים לעברית ולמקצוע. היום אפילו ישראלי ממוצע המשכיל במדעי הרוח אומר את המילה 'כזאתי' - 'עוד לא ראיתי מהפכה כזאתי'. המילה כזאתי הגיעה בכלל מגננות שאומרות 'קח סוכריה כזאתי'. בעברית צריך לומר 'כזאת'.
"זה מכה בכל חלקה טובה בערוצים השונים, למעט בודדים כמו יעקב אילון. ראה למשל את המבזקן פוראת נסאר מחדשות 12. הוא איש חביב, בעל מבטא ערבי, ובעבר לא היו נותנים לאחד כמוהו להגיש חדשות. אבל לא המבטא והצליל הם הבעיה אלא ההשפעה משפת האם. למשל, השוואים הנעים שלו הופכים לחיריקים, ובמקום 'בחיפה' הוא יגיד 'ביחיפה' (BIHAYFA). הוא 'שר' לא נכון את הטקסט. קריין צריך שליטה מושלמת בשפה, ואני חושב שגם ערוץ כאן 11 הוא רע מוד מהבחינה הזו, ויש בו קריינים חסרי כישורים במקצוע".
|
|
|
|
|
גיא. "חבל לי" [צילום: קובי קואנקס]
|
|
|
כרמית גיא, עורכת ושדרנית רדיו וטלוויזיה ששימשה גם קריינית ב קול ישראל, אומרת כי המהלך שמובילה הנהלת התאגיד עצוב מאוד, אך הוא למעשה המשך מהלך השחיקה של המהדורות בשעות העגולות. המהדורות היו מעין אירוע חגיגי, שעם שמיעת ה'פיפסים' המפורסמים התיישרת לשמוע גם מבחינת השעה אם היית במכונית או בעבודה היית מתכוונן ומקבל בקפסולה קטנה את כל מה שאתה צריך לדעת. עכשיו זה נשמע כמו סרח עודף. זו אינה אשמת העורכים, אלא זה הקונצפט. נותנים לעורכים להבין שהם כבר לא חשובים, ושהמעמד שלהם אינו מה שהיה פעם".
- אבל החדשות נותרו אותן חדשות. לא?
גיא: "ממש לא. "אורך מהדורות רבות היום הוא שתיים-שלוש דקות עם שלוש-ארבע ידיעות וסוגרים עניין. בזמננו רובן נמשכו חמש דקות. הייתה הקפדה על ההגייה, לא רק הרי"ש הלשונית. תחשוב על ההגייה של מלאכי חזקיה וכל החבורה הזאת שעכשיו ויתרו עליה - זה סוג אחר של התייחסות. ההתייחסות שלהם לטקסט הייתה רצינית מאשר היום, וזה חבל לי מאוד. מזמן ויתרו במהדורות רבות על הכותרות - 'ועיקרן תחילה'. כנראה חושבים שהאינפורמציה ממילא זורמת ואתה מקבל אותה בטלפון בשנייה. אבל הוויתור על המשהו הקצת ממלכתי הזה - ממלכתי במובן חיובי ומקצועי - חבל לי על כך".
|
|
|
|
|
גבי ינון ונאווה פסטרנק [צילום: יח"צ]
|
|
|
דעה אחרת משמיע גבי ינון, לשעבר קריין חדשות ב קול ישראל שסבור כי נכון לוותר לגמרי על מהדורות הלילה: "קודם כל, מהדורות הלילה מיותרות, אך אם הן נשארות יוכלו להקריא אותן גם העורכים בתנאי שהעברית שבפיהם תקנית וההדגשות נעשות במקומות הנכונים - מה שבדרך כלל קורה כי הרי הם עצמם כתבו את הידיעות. אין להם אומנם קולות רדיופוניים, אבל כמה מאזינים כבר יש בשעות כאלה והמהדורות קצרות. מה גם שלהיות שם כל הלילה כקריין ולשדר שלוש ידיעות בלתי חשובות לרוב - זה עינוי ובזבוז".
אשר לחדשות במשך שעות היום והערב, אומר ינון: "זה סיפור אחר לגמרי. למשימה הזאת אין לוותר על קולות טובים, וקריאה רהוטה! ואת זה יודעים לעשות רק קריינים מקצועיים. על זה אסור לוותר, גם לטובת העברית הרהוטה וכמובן לטובת המאזינים שלא יפספסו ולו אות אחת או ניואנס אחד של התוכן".
מדוברות תאגיד השידור נמסר בתגובה: "מהדורות החדשות בהגשת אנשי החדשות משודרות בכל שעות היממה וכמו ברוב גופי התקשורת המתקדמים, אנשי המקצוע יגישו את המבזקים שיערכו בעת הצורך".
|
|
אולפן קול ישראל בשנות החמישים [צילום: פריץ כהן/לע"מ]
; פייסבוק 
תפוס כינוי יחודי
