|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
כתיבת המומחים
טוען רבני יכול לשקם את חיי הנישואין שלכם?

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

הורדו מחבל התלייה וכבר מארגנים תיאטרון

בראיון האחרון לפני מותו מגולל לראשונה הפרופסור משה ברור את מה שראה כשליח העיתונים הצופה והארץ לאירופה בעת שחרור מחנה ברגן בלזן בידי הבריטים "מה שקרה בבלזן מבחינה תרבותית לא קרה במחנות העקורים האחרים. ביקרתי בדכאו, בבוכנוואלד ובעוד מחנות אבל אף מחנה לא היה כמו בלזן"
27/01/2021  |   אריה אולבסקי   |   כתבות   |   שואה וגבורה   |   תגובות
שורדים במחנה ברגן בלזן [צילום: ארכיון המדינה הבריטי]

משה ברוור ז"ל ואנוכי

לא ניתן לתיאור
גם כשאני מתאר לך עכשיו אני מרגיש צמרמורת, זה פשוט לא ניתן לתיאור. אדם יכול להתמוטט רק למראה מה שהיה. אלפי-אלפי גוויות מפוזרות במרחב, אנשים, נשים, ילדים... לא נתנו לנו להיכנס אלא כמאה מטרים. בצריפים ומחוץ להם היו מונחים מתים. משהו בלתי נסבל. היו צוותים של גרמנים שהבריטים אילצו אותם לקבור את המתים. עשרות גרמנים בגיל 50 כי הצעירים היו בצבא. היו שני דחפורים שחפרו שוחות ענקיות ועם משאיות קטנות אספו את הגוויות והכניסו אותן לבורות. אמרו לנו שעד שאנחנו הגענו כבר קברו יותר מ-3,000 מתים, ולפי הערכתם יש קרוב ל-20 אלף מתים

בנובמבר 2018 חגג הגיאוגרף המפורסם, פרופסור משה ברור (ברוור), כן, זה מ"אטלס ברוור" הידוע, 99 שנים להולדתו. פגשתי אותו בביתו ברמת-גן, אדם חד וצלול עם זיכרון מדהים, פעיל בתחומו עד יום מותו. הופתעתי לגלות שהוא הכיר היטב את אבי, רפאל אולבסקי, כבר במחנה העקורים ברגן-בלזן מאז השבוע הראשון לשחרור. עדותו המובאת כאן לראשונה מוסיפה אור חדש על תולדות המחנה לאחר השחרור, והיא פורסמה לראשונה ובאופן בלעדי במגזין "הקול שלנו".

"הייתי בן חצי שנה כשהגענו ארצה. אבי היה איש העלייה השנייה. מייד עם תחילת מלחמת העולם הראשונה הוא גויס לצבא האוסטרי. אחר כך נשלח בתפקיד לאיסטנבול. היה גיאוגרף במקצועו, בוגר אוניברסיטת וינה בהצטיינות, שקיבל אותה מהקיסר. היה רב ומנהיג של הקהילה האשכנזית באיסטנבול והממונה על ענייני הדת של הכוחות האוסטריים שהיו באימפריה הטורקית. ב-1918 הוא חזר לוינה, היה מרצה במחלקה לגאוגרפיה ובראשית 1920 עלה
ארצה. באביב 1920 גם אמי ואני באנו ארצה וגדלתי כישראלי לכל דבר.

גדלתי בירושלים בבית חרדי מאוד, אבי היה מקפיד על שמירת מצוות, וגם אמי. סבי היה הרב הראשי בווינה. הלכתי לבית ספר דתי בירושלים וגם לתיכון דתי. חברים שלי בכיתה, אחד היה רמטכ"ל (מרדכי מקלף) ואחד היה סגן-אלוף שנלחם בקרבות הקשים ביותר במלחמת העצמאות ובמלחמת יום הכיפורים (מאיר צ‘צ‘יק). אחר כך נסעתי ללמוד באוניברסיטת וינה ואז החל להתחולל המהפך בווינה שהוביל לסיפוח אוסטריה לגרמניה. עזבתי את וינה ונסעתי ללמוד באוניברסיטת לונדון. חזרתי ארצה, למדתי באוניברסיטה העברית והתחלתי לעבוד בעיתונות. הייתי בן 19-18. התחלתי לעבוד בזה עוד בלונדון ככתב של "הצופה" בלונדון. בארץ נכנסתי למערכת הצופה, ולימדתי בגימנסיה "שלווה" בתל אביב. בסוף 1944 הבריטים הציעו לעיתונים היהודיים דאז - הארץ והצופה - לשלוח כתב צבאי לחזית באירופה. עבדתי בשני עיתונים: הצופה ובעיתון היומי באנגלית "פאלסטיין פוסט". כתבים אחרים לא התלהבו מזה אבל זה מצא חן בעיניי והסכמתי לקבל את התפקיד. בתחילת ינואר 1945 יצאתי לאירופה. הייתי בן 24. הגעתי ללונדון, ומשם מפעם לפעם נסעתי לגרמניה במדי צבא בריטי ולאחר כל פעם חזרתי ללונדון.

באפריל 1945 התפרסמו ידיעות ברדיו ובעיתונים על מחנה נוראי שנתגלה, עם זוועות שלא ראו כדוגמתן. המחנה נכנע לבריטים ב-15 באפריל. ב-18 באפריל יצאתי עם קבוצה של תריסר עיתונאים לראות את המחנה. נחתנו בשדה תעופה גרמני נטוש בקרבת העיר צֶלֶה ומשם לקחו אותנו במכוניות. הסבירו לנו שהמצב במחנה הוא נוראי למרות שכבר 3 ימים מטפלים באופן אינטנסיבי במה שקורה שם, ושהם לא יוכלו להרשות להיכנס למחנה משום שיש שם אפידמיה של טיפוס וגם מחלות אחרות; יכולים להציץ מבחוץ או להיכנס לכמה עשרות מטרים.

גנרל בריטי תאר לנו את המצב. ב-18 באפריל בשעות הצהריים הגענו למחנה ואז בהתייעצות בין הקצינים הבריטיים - הייתה כבר משלחת רפואית בריטית - ריססו אותנו בדי-די-טי, נתנו לנו מסכה על הפנים ונכנסנו למחנה.

גם כשאני מתאר לך עכשיו אני מרגיש צמרמורת, זה פשוט לא ניתן לתיאור. אדם יכול להתמוטט רק למראה מה שהיה. אלפי-אלפי גוויות מפוזרות במרחב, אנשים, נשים, ילדים... לא נתנו לנו להיכנס אלא כמאה מטרים. בצריפים ומחוץ להם היו מונחים מתים. משהו בלתי נסבל. היו צוותים של גרמנים שהבריטים אילצו אותם לקבור את המתים. עשרות גרמנים בגיל 50 כי הצעירים היו בצבא. היו שני דחפורים שחפרו שוחות ענקיות ועם משאיות קטנות אספו את הגוויות והכניסו אותן לבורות. אמרו לנו שעד שאנחנו הגענו כבר קברו יותר מ-3,000 מתים, ולפי הערכתם יש קרוב ל-20 אלף מתים. עד היום אני לא יכול להבין איך יכולתי לעמוד במראה הזה. שהינו שם כשעה-שעתיים וכבר אז העבירו כמעט את כל האנשים שיכלו
ללכת. הם החרימו מייד, די בתוקפנות, מחנה צבאי גדול שהיה במרחק כמה קילומטרים והוציאו את כולם - חיילי האס-אס שהיו שם ואת משפחותיהם - ותכף התחילו להעביר לשם את אלה שהיו במצב שיכלו לדאוג קצת לעצמם. הם החרימו בית חולים בקרבת מקום, פינו את הגרמנים והכניסו את החולים.

החרימו בתים ובניינים בצֶלֶה, בלינבורג... הפעילות הבריטית הזו הייתה משהו שקשה לתאר. הם עשו דבר נפלא, ממש נפלא. על-אף זאת, במשך השבועיים הראשונים מתו עוד קרוב לעשרת אלפים איש. כשאנחנו באנו היו אלפי חולים במצב נוראי. גם חולי טיפוס, שחפת ותת-תזונה שהגיעו למצב תשישות נוראי.

הצלחתי לדבר עם כמה ניצולים. הראשונה הייתה רופאת ילדים יהודייה, שאחר כך הייתה אשתו של רוזנזפט (הדסה בימקו). היא הייתה במצב טוב, כי בעבר טיפלה בילדי אנשי האס-אס. לא נתנו לנו לדבר עם אנשי האס-אס. רובם ברחו, כמה עשרות נעצרו. הראו לנו את קראמר אבל לא נתנו לנו לדבר איתו. המחנה היה מוקף בחיילים הונגריים ואחד הדברים הראשונים שהבריטים עשו היה לקחת מהחיילים ההונגרים את הנשק, מכיוון שהם עדיין ירו על מי שהתקרב לגדר. גם לאחר שהמחנה עבר למרות בריטית, הם ירו מהעמדות על מי שהתקרב לגדר בהתאם לפקודות שהיו להם מהגרמנים... כך זה היה ביום הראשון וביום השני. לקחו מהם את הרובים, האקדחים והתחמושת, ואחרי שלושה או ארבעה ימים הורידו את כולם (ממגדלי השמירה). היו כ-200 הונגרים.

נשארנו שם עד הערב. דיברתי עם כמה מהניצולים היהודיים. היו כמה שדיברו עברית, זו הייתה בשבילי הפתעה גדולה. במחנה הצבאי שהוחרם ניגש אליי אחד שהיה כולו עור ועצמות אבל במצב די תקין, ושאל אותי אם אני מכיר בתל אביב את צבי טרלה, שהוא בן דודו. במקרה הכרתי אותו. דיברתי גם עם קצין צבא גרמני שהיה בשבי הבריטי, ושאלתי אותו "איך יכולתם לאפשר דבר כזה?" מה יכול היה להגיד? מכל העיתונאים הבריטיים שהגיעו איתי, הייתי היחיד שיכול לדבר גם גרמנית. אז הסתייעו בי.

תפילת כיפור בתיאטרון
רפאל אולבסקי במערכת העיתון

אכזריות נוראה
במשפט התגלו דברים של אכזריות. אני רוצה לומר לך שהבריטים השופטים הפסיקו את המשפט כי לא יכלו לעמוד בתיאורי האכזריות האלה. אכזריות של נשים, בפרט נשות האס-אס, שתיים מהן הוצאו להורג אחר כך. תיארו את האכזריות באושוויץ, אבל מה שהיה בבלזן זה פשוט לא ייאמן. איך התעללו באנשים, הרגו אנשים על כלום, זה היה מחנה נורא, נורא, נורא

בערב הסיעו אותנו שוב לשדה התעופה והחזירו אותנו ללונדון. חזרתי חולה מהמחנה, ממש חולה. למחרת שובי ללונדון לקחו אותי לבית חולים כדי לבדוק אם לא נדבקתי בטיפוס. היה לי חום גבוה ולא יכולתי לאכול.

הייתי שם יומיים. לא היה לי גם כוח לכתוב. ל"ג‘ואיש כרוניקל" הכתבתי את הדברים. הבדיקות הוכיחו שלא נדבקתי מהמחלות, אלא זו הייתה כנראה הצטננות. במשך כמה ימים הייתי המום לגמרי. לא היה לי כוח לאכול. עד היום קשה לי להבין איך אפשר היה לראות דברים כאלה, המוח האנושי לא תופס את זה.

הייתה לי על הכתף תגית "פאלסטיין". היה שם מישהו עם זקן, כנראה רב, והוא אמר לי: "די רעדצט יידיש ווי א גוי" - אתה מדבר יידיש כמו גוי... הם עדיין לא היו במצב של בני אדם, פשוט לא תפסו את המציאות החדשה. לפני יומיים-שלושה הם היו על סף המוות עם כל האכזריות הנוראה שהייתה שם. כתבתי וזה הופיע ב"הצופה", ב"פאלסטיין פוסט" וב"ג‘ואיש כרוניקל" בלונדון.

הבריטים, לאחר שרוקנו את המחנה וקברו את כל המתים, הותירו קברים שכתוב עליהם "פה קבורים 5,000 איש", "פה קבורים 3,000 איש". בסך-הכל נקברו שם כ-30 אלף איש. היו כאלה שהיו מוכרחים להעביר אותם לבתי חולים באנגליה, לבית חולים יהודי בפריז. היו גם חולים כרוניים ומוכי נפש.

מה שהשפיע עליי זה איך התארגנו היהודים האלה. אחרי שבוע כבר היה ועד, עזרו לבריטים בחלוקת המזון והתרופות, והתחילו לארגן פעילות תרבותית כבר לאחר עשרה ימים!

חזרתי כעבור 8 או 10 ימים, ואז פגשתי את אביך, רפאל אולבסקי. ואת יוסלה רוזנזפט כי הם היו בין ראשי הפעילים בעניין הזה. הייתה לזה השפעה פסיכולוגית עצומה, ממש עצומה! הם היו קבוצה קטנה. קבוצה קטנה של פעילים שארגנו טיפול בילדים, ארגנו שיעורים, ארגנו אירועים, התחיל להתארגן אפילו תיאטרון! בארגון התיאטרון נטלה חלק חשוב אישה אחת
(סוניה בוצ‘קובסקה-פדר-ליזרון).

נשארתי שלושה-ארבעה ימים. ראיינתי את בימקו, את רוזנזפט כמה פעמים, שוחחנו ארוכות. עם אביך רפאל אולבסקי דיברתי כמה וכמה פעמים. הוא אמר לי אז שהוא הולך להוציא איזה כתב עת והם מחפשים אפשרויות להדפיס את זה, אבל בסוף הוציאו את זה בכתב יד. את הגיליונות המאוחרים הם כבר הדפיסו.

חזרתי עוד פעם בספטמבר 1945. חלק מהאנשים כבר עזבו, חזרו לארצותיהם או ניסו לחזור. חלק היגר כבר, אבל המחנה היה כבר מאורגן יפה מאוד: שירותי בריאות, שירותי חינוך, שירותים סוציאליים... חלק מהניצולים לא גרו בתוך המחנה כי הבריטים החרימו בתים בצֶלֶה ובלינבורג ושיכנו את הניצולים בתוך הבתים של הגרמנים. החרימו עשרות רבות של בתים, אפילו וילות, ושיכנו בהם את האנשים. הייתה רשת שחילקה להם מזון; כסף לא היה להם כדי לקנות מזון, ובגרמניה היה מחסור חמור והיו פנקסי מזון. כמה אנשים קיבלו דירה בלינבורג וקיבלו יום-יום מזון דרך המחנה.

משפט בלזן התחיל בערב יום כיפור, 17 בספטמבר. המשפט נמשך כשלושה שבועות. ואז פגשתי את אביך רפאל אולבסקי כמעט כל יום. הוא נתן לי גיליון של "אונדזער שטימע". הוא היה במצב רוח טוב, סיפר לי איך כתבו את "אונדזער שטימע", דיברנו על עלייה ארצה וכל מיני דברים. יש לי זיכרונות חזקים מאוד ונעימים מהשיחות עם אביך. הוא אפילו שאל אותי אם יש לי הצעות. אני אפילו חשבתי להציע לו ללמד גאוגרפיה של ארץ ישראל במחנה, אבל זה לא הסתדר לי. אבל היו שם שיעורים בידיעת הארץ. חבל לי שלא הזדמן לי לפגוש את אביך בארץ. הייתה בינינו אווירה נעימה. נהניתי מאוד לשמוע על העיתון. דיברנו יידיש. תמיד היה נעים לשמוע מה שהוא מספר. הייתי חייב להיות במשפט ולכן לא הייתי ב"כל נדרי" אבל בבוקר הלכתי לתפילה במחנה והתפללתי. ביום כיפור הייתה תפילה רבתי בתיאטרון. בתיאטרון היו כמה מאות מקומות והוא היה מלא עד אפס מקום באותו יום. הייתה תפילה נרגשת ביותר, מסודרת. הייתה מקהלה קטנה עם חזן. כשהגיעה שעת ה"יזכור" ודפקו על השולחן ואמרו "יזכור", הייתי היחידי שיצא מהאולם [בקהילות אשכנז נהוג שמי שקרוביו בחיים יוצא במהלך קטע זה]... חשבתי שהאדמה תבלע אותי... היו שם בכיות! אל תשאל איזה "יזכור" נוראי זה היה! ובמוצאי יום כיפור הייתה הצגה של התיאטרון...

במשפט התגלו דברים של אכזריות. אני רוצה לומר לך שהבריטים השופטים הפסיקו את המשפט כי לא יכלו לעמוד בתיאורי האכזריות האלה. אכזריות של נשים, בפרט נשות האס-אס, שתיים מהן הוצאו להורג אחר כך.

המפקד הבריטי שקיבל את המחנה סיפר שקראמר אמר לו "אל תיכנס למחנה, כי מי שנכנס דינו מוות, כי יש שם אפידמיות [מגיפות] חזקות". הוא ידע כבר מה שקורה שם. "אל תיכנסו למחנה, תשאירו אותו סגור". אז הבריטי שאל מדוע, וקראמר אמר: "בתוך כמה ימים כולם ימותו...".

תיארו את האכזריות באושוויץ, אבל מה שהיה בבלזן זה פשוט לא ייאמן. איך התעללו באנשים, הרגו אנשים על כלום, זה היה מחנה נורא, נורא, נורא. היה קרמטוריום קטן עם ארבע עמדות לשרפת הגופות אבל זה לא היה מחנה השמדה. הרגו אנשים שהתקרבו לגדר. היו שהתקרבו בכוונה להתאבד אז מייד ירו בהם. הביאו גדוד הונגרי והם כשלעצמם היו אכזרים. היו התעללויות ומקרים של אנשים שהתחצפו או לא עשו מה שנדרשו, אז ירו בהם. החיים לא היו שווים כלום.

דיברתי עם אנשים בזמן המשפט. אחד הקצינים הבכירים הגרמניים אמר לקצין בכיר בריטי: "תתנהגו [אלינו] יפה, כי אנחנו עוד נחזור הנה. להיטלר יש נשק סודי שהוא לא רוצה להפעיל אותו אלא אם יגיעו מים עד נפש. ברגע הקריטי הוא יפעיל אותו וכל המעצמות הנלחמות בנו יתמוטטו". היטלר התאבד כעבור שבועיים. העם הגרמני היה חולה נפש בעסק הזה של הנאצים.

חזרתי למחנה באוגוסט 1947 עם ועדת האו"ם. היא שהתה שם יום. ואז פגשתי שוב את אביך רפאל אולבסקי בשמחה, כמו ידידים ותיקים. הייתי שם חצי יום והמחנה היה נראה כבר לגמרי אחרת. היו מפלגות, והיו כל המייסעס [מעשיות], היו שליחים, חצי היישוב היהודי כבר היה שם... הייתה פעילות רבה והרבה אנשים דיברו עברית. הייתה רוח אחרת לגמרי. אבל המרשים ביותר היה שבוע לאחר שחרור המחנה, כשעדיין אנשים מתו ממחלות, וכבר היו פעילויות מאורגנות. ממש עזרה סוציאלית, שיעורים, קורסים, מסיבות, וכבר אז התחילו
לארגן פעילות תיאטרלית, בידור, ערבי שירה. הייתי אז תחת רושם אדיר. האנשים האלה, הורידו אותם מחבל התלייה והם הולכים לארגן תיאטרון... הציגו סרטים, הצליחו להביא סרטים מאנגליה. המפקד הבריטי של המחנה לא היה אוהד גדול, אבל הוא גם העריץ את ההתארגנות ואת כל מה שמתנהל במחנה. הוא בהחלט העריץ את זה.

שמעתי שהיו מקרי אי-ציות להוראות, הייתה פעילות למען עלייה בלתי ליגאלית, ולאחר השחרור היו גם פגיעות בגרמנים מצד היהודים. נסע גרמני, הורידו לו מכות נאמנות. היכו מתורגמן גרמני שתירגם לבריטים מגרמנית. זה די הרגיז את הפיקוד הבריטי. אבל זה היה רק בהתחלה. הבריטים נהגו בגרמנים יפה מאוד, באופן הוגן.

רבים מהניצולים ידעו גרמנית די טוב, אבל השפה השלטת במחנה הייתה יידיש. היו כאלה שהתחילו לנסות למצוא מקורות מחיה במקום, מעטים אפילו פתחו בתי עסק בלינבורג ובצֶלֶה. ההתנהגות של הבריטים הייתה בלתי רגילה. אני זוכר את הרב הצבאי הראשי, הארי לוי. אבל היו גם לא-יהודים שפשוט התמסרו לעניין הזה בצורה בלתי רגילה, כמו הרופאים. כמה מאלה שבאו, חלו בטיפוס ומתו. סטודנטים לרפואה בשנה האחרונה, הביאו אותם, כמה מהם נפגעו ומתו מהמחלה.

עם הבריטים היו לי קשרים טובים מאוד, כי הם היו מעוניינים שידווחו על זה - על רווחתם של היהודים האלה - דווקא בשבועון היהודי "ג‘ואיש כרוניקל". היו מקרים שחיילים בריטיים תרמו דם לניצולים. מעניין שהיו גרמנים שהיו מוכנים לתרום דם אבל יהודים לא רצו לקבל את הדם שלהם. זה היה בבית החולים בצֶלֶה.

היו גרמנים שתכף כשהעול של הנאצים הוסר מהם, הרגישו שמשהו נורא נעשה על-ידי העם הגרמני והם ניסו לעזור, או רצו להוכיח שיש צדיקים בסדום. אבל היו כאלה שנשפטו בנירנברג, שעמדו על דעתם בקשר לעליונות של העם הגרמני.

בעיר צֶלֶה ארגנו בית כנסת ושיעורים ועזרה סוציאלית. זה היה דודך, הרב ישראל-משה אולבסקי זצ"ל, והיו שם כמה שידוכים ששמעתי עליהם...

מה שקרה בבלזן מבחינה תרבותית לא קרה במחנות העקורים האחרים. ביקרתי בדכאו, ובבוכנוואלד ובעוד מחנות אבל אף מחנה לא היה כמו בלזן".

אפילוג

בסיום הראיון הענקתי לפרופסור ברוור את ספרו המעודכן של אבי רפאל אולבסקי ז"ל. אם זו אינה סגירת מעגל היסטורי, אינני יודע מה כן. פרופ‘ משה ברור חגג בנובמבר 2020 מלאת 101 שנה להולדתו וב-28.12.20 נפטר לבית עולמו. מערכת העיתון מודה לו על תפקידו ההיסטורי הן בבלזן והן בעולם הגאוגרפיה.

לאתר ארגון שארית הפליטה ברגן בלזן
תאריך:  27/01/2021   |   עודכן:  27/01/2021
אריה אולבסקי
+צוואה
14:08 27/01/21  |  אורנה מרקוס בן-צבי   |   לרשימה המלאה
עורך הדין גאון היה מקריח ונמוך קומה, פניו עגלגלות ועיניו שחורות, והן הביעו חוכמה וטוב לב  ▪  הוא קם ממקומו בפנים סמוקות, הקיף את שולחן הזכוכית הגדול ורכן לעברה של הלקוחה שלו, תוך שהוא נוטל את ידה המגוידת ומביט ישר לתוך עיניה
(זכרןנןת מרים [צילום: נתי שוחט/פלאש 90])
+כותרת: צדק לניצולים, עכשיו
13:49 27/01/21  |  גדעון טיילור   |   לרשימה המלאה
צלבי הקרס וחולצות "מחנה אושוויץ" בהתפרצות לבניין הקפיטול היוו תזכורת נוספת להכחשת השואה ולצורות אחרות של אנטישמיות ולכך שהמודעות לרצח ששת המיליונים הולכת ופוחתת  ▪  וכאשר יש בינינו פחות ופחות ניצולים שיכולים לשמש כזיכרון חי לשואה, ראוי שננצל את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, המצוין היום, כדי לפעול להבטחת רווחת הניצולים, שימור זכרם ולימוד לקחי השואה
(האנטישמיות עדיין כאן [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90])
+"צרה צרורה – החליפו שק לי בפרווה!!!"
11:11 27/01/21  |  איתמר לוין   |   לרשימה המלאה
ההומור היהודי בתקופת השואה עסק לא רק באירועים ובמנהיגים, אלא גם בחיי היום-יום הקשים מנשוא – והוא מקור מידע חשוב עליהם  ▪  מן השוטרים והמלשינים בגטו ורשה, דרך המחנך האהוב בגטו טרזין ועד לצפיפות האיומה בגטו קובנה
טרזין - העיר כאילו / בית טרזין
שער הכניסה לגטו קובנה [ציור: אסתר לוריא, בית לוחמי הגטאות]
יעקב לייקין ומשטרת גטו ורשה [צילום: בונדסארכיב]
+ילד יהודי מחפש לחם, רק לחם
10:41 27/01/21  |  עמנואל בן-סבו   |   לרשימה המלאה
שנאת היהודים, האנטישמיות, לובשת ופושטת צורה, היא חיה ובועטת, בעיקר ביהודים, היא מרימה ראשה במדינות נאורות, תרבותיות, מתקדמות, מדינות שהיו שם והשתתפו ברצח העם היהודי באופן פעיל ובאופן סביל, האנטישמיות שוב אינה מילה גסה
(רק לחם [צילום: אתר סרט])
+אולי זכר השואה יאחד
08:58 27/01/21  |  יוסי אחימאיר   |   לרשימה המלאה
שוב אנו בסחרור משולב של מגפה ובחירות, בטירוף מערכות ממש. האם זיכרון אחד, יום אחד, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שחל זו הפעם ה-76 מאז שוחרר מחנה אושוויץ, ינוצל לחשבון נפש לאומי, שכה נדרש לעת הזאת? האם יוכל לשמש לנו תמרור אדום, תזכורת, לאילו תהומות אנו עלולים להידרדר לאו-דווקא בשל אויבינו, אלא יותר בשל שנאה פנימית גואה, שכבר מתבטאת באלימות פיזית ברחובות?
([צילום: משה מילנר/לע"מ])
+המאבק בהכחשת השואה ברשת החברתית: פייסבוק קרובה לנכשל
08:40 27/01/21  |  מירב ארד   |   לרשימה המלאה
גם אינסטגרם, DISCORD, REDDIT ו-STEAM זכו לדירוג דומה  ▪  TWITCH - בעלת החוקים החזקים ביותר לטיפול בהכחשת השואה
(הליגה נגד השמצה)
+כ-900 ניצולי שואה מתו מקורונה בשנת 2020
08:08 27/01/21  |  עידן יוסף   |   לרשימה המלאה
כ-5,300 ניצולי השואה היו נדבקים מאומתים בנגיף הקורונה ושיעור המתים מתוכם עמד על 17%  ▪  כ-17,000 ניצולים מתו אשתקד, ובישראל נותרו כיום כ-179 אלף ניצולים חיים
(יוסף קליינמן (90) מציין בפתח ביתו את יום הזיכרון האחרון לשואה ולגבורה [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90])
+"חתונה - אתה. קבורה - אתה"
08:01 27/01/21  |  איתמר לוין   |   לרשימה המלאה
יהודי אירופה לא איבדו את חוש ההומור אפילו בנסיבות האיומות של השואה, והותירו אחריהם מאות בדיחות, אמרות כנף, שירים וקברטים  ▪  קטעי הומור אלו משמשים גם כמקור תיעודי חשוב, המאיר את חייהם ותפיסותיהם בגטאות ובמחנות  ▪  כך למשל הם תיארו את היודנרטים, ראשיהם ועובדיהם
חיי היום-יום בגטו לודז' / יד ושם
רומקובסקי על גבי בול מגטו לודז'
צ'רניאקוב עם מבריחי מזון בוורשה [ארכיון בית לוחמי הגטאות]
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הורדו מחבל התלייה וכבר מארגנים תיאטרון
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
טירה
27/01/21 13:04
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  שואה וגבורה
מתחילת שנת 2020 ועד סופה, הוכרו כשלושת אלפים ניצולי שואה נוספים ונפטרו כ-17 אלף. מתוך הנפטרים כ-900 נפטרו מנגיף הקורונה. כ-5.3 אלף ניצולי היו נדבקים מאומתים לנגיף הקורונה. שיעור המתים מתוכם עמד על 17%, בדומה לשיעור הנפטרים באוכלוסיית יהודים ואחרים באותם גילים (16%). בקרב נשים, שיעור הנפטרים מתוך המאומתים היה נמוך מזה של גברים - 15% לעומת 21% (דומה לאוכלוסיית יהודים ואחרים - 14% ו-19%, בהתאמה).
27/01/2021  |  עידן יוסף  |   חדשות
כולנו מכירים את גטו טרזין כמקום בו התנהלו חיי תרבות וחינוך ענפים, למרות היותו בפועל מחנה ריכוז לכל דבר. ראינו את סרט התעמולה הנאצי "הפיהרר מעניק עיר ליהודים", ואנחנו מודעים לכזב התדמיתי שהצליחו הגרמנים למכור למשלחת הצלב האדום. דומני, שרובנו לא שמענו על הנטל הביורוקרטי בו נשאו תושבי הגטו ועל הצורך להתרוצץ שעות רבות כדי להסדיר את העניינים הפעוטים ביותר.
27/01/2021  |  איתמר לוין  |   כתבות
יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ח"כ צבי האוזר, קורא לראש הממשלה ולשר החוץ לפעול למתן אפשרות חיסון של 195 חסידי אומות עולם כנגד קורונה.
26/01/2021  |  איציק וולף  |   חדשות
תגיות זיהוי אישיות, עשויות מתכת, של ארבעה ילדים בגילאי 5-11 מאמסטרדם שבהולנד, נחשפו במהלך חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במחנה. התגיות - מן תליוני מתכת שענדו הילדים על צווארם, נשאו את שמותיהם, את תאריך הלידה שלהם ואת שם העיר ממנה הגיעו. את החפירה הארכיאולוגית יוצאת הדופן, המתנהלת לפני הקמת מרכז המבקרים החדש במחנה, מנהלים צוות הארכיאולוגים ויטק מזורק (Wojciech Mazurek) מפולין, יורם חיימי מרשות העתיקות ואיבר סחוטה (Ivar Schute) מהולנד, בעזרתם של תושבים מקומיים.
26/01/2021  |  מירב ארד  |   חדשות
ניצולי שואה ופעילי הנצחה מבקשים מבג"ץ (יום ג', 26.1.21) להורות לממשלה לדרוש מממשלת גרמניה להשלים את סכום השילומים שנגרע מן ההסכם המקורי בספטמבר 1952. להערכתם, מדובר ב-17 מיליארד דולר. לטענתם, אין המדובר בנושא מדיני רגיל בו בית המשפט אינו מתערב, אלא במילוי של חובה מוסרית.
26/01/2021  |  איתמר לוין  |   חדשות
רשימות נוספות   /   שואה וגבורה  /  מי ומי  
כ-4 מיליון שקלים הושבו לניצולי שואה  /  מירב ארד
MGM ו'כאן' יפיקו דוקו על אייכמן  /  איציק וולף
רשות המיסים יוזמת מימוש זכויות מס של ניצולי שואה  /  עידן יוסף
ארובות  /  יוסף אליעז
אמיצים נגד חלשים  /  אביתר בן-צדף
האיש של גרינג בפריז  /  איתמר לוין
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
קיימת סתירה מובנית בין דרישה לביטול פגרת הכנסת לדרישה לקיים בחירות עכשיו    בחירות מוקדמות יובילו לפגרה ארוכה של חצי שנה לפחות ללא דיוני ועדות
דן מרגלית
דן מרגלית
מצבו של ביבי הוא המניע להסתערותם חסרת הממדים על מאמרי החבוי    נחוצות בחירות חדשות, ואם הליכוד מפחד על כורסותיו כי אז המזער הוא להדיח מיד את נתניהו
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 לוחצת מחלקת המדינה על ישראל לאמץ את האופציה הדיפלומטית - שהפכה ל"גול עצמי" - במקום האופציה הצבאית מול חמאס, ומכאן ההתנגדות לפעולה צבאית ברפיח
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il