ישראל מובילה את העולם, ובגדול, בחיסונים נגד הקורונה. הנתונים העדכניים (יום א', 31.1.21) באתר Our World in Data מראים, כי 34% מהישראלים קיבלו לפחות מנה אחת של החיסון - לעומת 29% באיחוד האמירויות, 12% בבריטניה, 10% בבחריין, 7% בארה"ב ו-2% בלבד באיטליה ובצרפת. 20% מהישראלים כבר קיבלו שתי מנות, לעומת 2.5% בלבד באיחוד האמירויות, 1.5% בארה"ב, 0.7% בבריטניה ו-0.5% בספרד.

אלו הם נתונים מעוררי גאווה, ויש לזקוף אותם לזכותם של הממשלה ושל בנימין נתניהו אישית. לא דבר קל הוא להשיג מיליוני מנות, כאשר מדינות גדולות ועשירות מאיתנו מתחרות על האספקה המועטה יחסית הזמינה כרגע. יש להם גם סיבות מבניות: ביטוח בריאות לכל (ל-10% מהאמריקנים לא היה ביטוח בריאות לפני הקורונה ומיליונים איבדו אותו כאשר פוטרו) והמערך המשובח של קופות החולים - מרפאות כמעט בכל מקום, מידע שוטף על מבוטחיהן וניסיון במתן חיסוני השפעת.

לצד זאת, חובה להציג שאלת מפתח שלא ראינו שמישהו עוסק בה: מהי הנכונות להתחסן באוכלוסייה בכלל ובקבוצות ספציפיות בפרט? כדי להכיל את הקורונה - כך שניתן יהיה לחיות איתה כמו עם השפעת העונתית - יש צורך בחיסון עדר. קיימות הגדרות שונות של מונח זה. יש המדברים על 70%-60% מהאוכלוסייה, ד"ר אנתוני פאוצ'י דיבר לפני שבועיים על 80%, יש המחמירים עד כדי 90% ומעלה. בלא חסינות עדר, הקורונה תמשיך להשתולל. קרוב לוודאי שהמתחסנים לא ייפגעו, אך מספר החולים יהיה כזה שלא יאפשר חזרה לשגרה.

מחקרים שנערכו בעולם העלו שההגעה להיקף המתחסנים הדרוש לא תהיה קלה ומהירה, ולא רק בגלל בעיות באספקה. חברת הייעוץ מקנזי מסרה בחודש שעבר, כי רק 37% מהאמריקנים מעוניינים לקבל את החיסון, 18% אומרים שכנראה לא יקבלו אותו ושיעור עצום של 45% טרם החליטו ובגדול נוקטים גישה של "נחכה ונראה".

אנשי מקנזי בחנו גם את הסיבות לתשובות השונות. המהססים הביעו דאגה מפני המהירות בה פותחו ואושרו החיסונים ומתופעות הלוואי האפשריות; המתנגדים העלו דאגות דומות וחלקם פשוט סבורים שהחיסון לא יגן עליהם. מקורות המידע העיקריים של המסתייגים הם תקשורת מקומית ורשתות חברתיות; המתנגדים מודים שאין להם מידע ממשי או שהם קיבלו אותו מתקשורת מקומית ורשתות חברתיות. כאשר נשאלו על עצתו של מי הם סומכים, המסתייגים דיברו על רופאיהם ועל רשויות הבריאות הממלכתיות; המתנגדים מקבלים את ההחלטות בעצמם, אם כי הם מוכנים להאזין לרופאיהם - לצד בני משפחותיהם.

יש עוד נתון של מקנזי המחייב תשומת לב. החוקרים בדקו האם הנשאלים קיבלו את החיסון נגד השפעת העונתית בחורף 2019/20. מבין המעוניינים בוודאות בחיסון הקורונה, 76% קיבלו את חיסון השפעת; בין המהססים השיעור ירד ל-59%; ובין המסרבים הוא עומד על 18% בלבד. כלומר: יש בעיה בסיסית של חוסר אמון בחיסונים - תופעה מוכרת היטב, שבאה לידי ביטוי גם בישראל במגיפת החצבת לפני שנים אחדות.

מאמר שפורסם בתחילת ינואר באתר היוקרתי Lancet Regional Health מתאר את המגמות בכמה מן המדינות המפותחות והעשירות בעולם בשבוע של 14 בינואר. השאלה המרכזית במדגם של שלושה חוקרים מאוניברסיטת קולג' לונדון הייתה, האם תקבלו את החיסון אם הוא יהיה זמין השבוע. השיעור הגבוה ביותר של תשובות חיוביות נרשם בבריטניה: 71% - דהיינו, על גבול השיעור המספיק לחסינות עדר. בדנמרק הוא עמד על 66%; באיטליה - 55%; בספרד - 52%; באוסטרליה - 50%; בקנדה - 49%; בגרמניה - 41%; ביפן - 35%; ובצרפת - 30% בלבד. בשורה התחתונה, 14% מהמשיבים אמרו שלא יתחסנו ו-23% לא היו בטוחים - ושוב, ביחד מדובר בשיעור משמעותי שימנע חסינות עדר.

ומה אצלנו? אין לאיש מושג, או שלפחות לא מספרים לנו. האם השיעור הגבוה והמהיר של המתחסנים מלמד על נכונות רחבה להתחסן, או שמא הקצב יירד כאשר יגיע תורם של המסרבים והמהססים? מהו שיעור הנכונות להתחסן בציבור החרדי, במיוחד לנוכח ההפרות הרבות של מגבלות הקורונה וחוסר האמון הבסיסי שלו במדינה? מהו השיעור בציבור הערבי, שם ההפרות פחות בוטות ואילו חוסר האמון גדול עוד יותר? מהו השיעור בציבור הבדואי, המרוחק פיזית ומנטלית מאוכלוסיית הליבה של ישראל? אם משרד הבריאות יודע את התשובות, הוא אינו מגלה אותן לאיש.

מדובר בשאלת המפתח, אשר תכריע בתוך שבועות אחדים לאן מועדות פנינו בחודשים הקרובים ואפילו בשנים הקרובות. אם ישראל לא תגיע לשיעור חיסון של לפחות 70% - וכאמור, המומחה המוביל בארה"ב מדבר על 80% - נמשיך לראות גלים של תחלואה, נמשיך לחיות במגבלות משמעותיות ואולי אפילו יהיה צורך בסגרים נקודתיים. אבל מאחר שמשבר הקורונה בכללותו מנוהל - או שמא "מנוהל" - בשליפות הגובלות בהיסטריה וללא כל תכנון שמעבר לקצה האף, דומה שאיש אינו מתייחס לשאלה זו וממילא איש אינו נערך להתמודד איתה.

ויש מה לעשות. אנשי מקנזי מציעים שלוש פעולות עיקריות לשיפור הנכונות להתחסן, לצד קמפיינים פרסומיים נרחבים. האחת: לבנות מודל דינמי לתקשורת עם הציבור, אשר יביא בחשבון את המידע המצטבר וימסור בכנות תשובות על בסיס יום-יומי. השנייה: ליצור קואליציה של "מנהיגי חיסונים" - להפעיל רופאים ומומחי בריאות הציבור, לנצל את הטכנולוגיה המודרנית כדי לפלח את קהלי היעד, ולהפיץ את סיפוריהם של מתחסנים מרוצים. השלישית: להגיע אישית לציבור כדי להבין את הסיבות להיסוס ולתת להן מענה, תוך שימוש בטכנולוגיה המודרנית.

מובן, שאוכלוסיות שונות במדינות שונות מצריכות תשובות שונות. אבל השאלות הן אותן שאלות: כמה מוכנים להתחסן כאן ועכשיו, ומה צריך לעשות כדי להגדיל את שיעורם לכל הפחות לזה שיניב חסינות עדר. כל עוד לא מתייחסים לסוגיות הללו, ההצלחה המרשימה של מבצע החיסונים עלולה להתגלות כחלקית בלבד.