1. בועז בן-צור סיים (20.12.21) את החקירה הנגדית של ניר חפץ, בעוסקו בין היתר בפרסומים הכוזבים בנוגע לנטייתו המינית של יאיר נתניהו. חפץ אישר, כי בעוד דה-מרקר היה מוכן להסיר מיד את הפרסום מהפלטפורמה "קפה דה-מרקר" למרות שאחריותו עליה הייתה מוגבלת (סוג של לוח מודעות), ולמרות שידיעות אחרונות עשה זאת בשל רגישותו של נוני מוזס לפרסומים כאלה - דווקא וואלה הערים מכשולים ולא ברור האם הידיעה הוסרה בסופו של דבר.
בן-צור רצה כמובן להראות, בהמשך ישיר לימים הקודמים של החקירה הנגדית, כי וואלה היה עוין לנתניהו ומשפחתו - בדיוק ההפך מן המצופה אם יש עסקת שוחד בין ראש הממשלה לבין בעלי האתר, שאול אלוביץ. בנקודה הזאת חפץ לא ממש שיתף פעולה: הוא אמר שיאיר נתניהו סבר שוואלה צריך להתייחס אליו בצורה טובה במיוחד. חפץ לא הסביר מדוע, אבל כבר שמענו מפיו ציטוט ולפיו יאיר נתניהו הטיח באביו את כפיות הטובה של וואלה - רמז ברור (לשיטת התביעה) לעסקת השוחד.
בלי קשר להיבט הפלילי, הרי שמבחינה עיתונאית זו הייתה התנהגות פסולה ואף מגעילה. לכל היה ברור שהרימוז כלפי יאיר נתניהו ("אשתו של פוליטיקאי בכיר היכתה את בן-הזוג של בנה") הוא חסר בסיס ושמדובר לכל הפחות בפגיעה בפרטיות אם לא בלשון הרע. שני אמצעי התקשורת העוינים ביותר לבנימין נתניהו - קבוצת הארץ וקבוצת ידיעות אחרונות - הסירו את הפרסומים. אז למה דווקא על זה וואלה התעקש? אולי משום שהיה משהו בהגדרה שנתן לו גלעד ארדן באותה עת: "אתר סקס".
2. כאשר עבר הכדור לז'ק חן, הוא עסק שעות רבות בבירור המועד והנסיבות בהם נוצרו הקשרים בין חפץ לבין שאול אלוביץ. בעוד חפץ אמר תחילה שהקשר היה בשליחותו של בנימין נתניהו והחל בשלהי 2014, חן הוביל אותו לאשר שהיו מפגשים קודמים בנוגע לעסקיו הפרטיים של חפץ. השופטים תהו בקול מה הרלוונטיות של זה, וחן השיב שהוא רוצה להראות שחפץ לא דייק ושהיו לו אינטרסים אישיים במקביל לייצוגו של נתניהו.
השאלה מן הצד: ונניח שכן; אז מה? הרי התביעה אומרת שבפגישות הללו אלוביץ העלה את משאלותיו מנתניהו, במיוחד לגבי מינוי שר התקשורת במקומו של גלעד ארדן בשלהי 2014, אז מה זה משנה אם לפני כן, באותו מועד או לאחר מכן הוא שוחח עם חפץ גם בעניינים אחרים? גישת ההגנה היא, שכל מערכת היחסים בין נתניהו ואנשיו (חפץ ושלמה פילבר) לבין אלוביץ מקבלת אור שונה, אם יודעים שהם שוחחו על מגוון רחב של נושאים; ושלא היה שום דבר חריג בכך שנתניהן שלח את חפץ להיפגש עם אלוביץ - אותו הכיר ממילא - לקראת הבחירות, כשם שביקש להשפיע בצורה לגיטימית על כל אמצעי התקשורת.
3. היו כמה משפטים בהמשך העדות שניתן לפרשם בשתי דרכים הפוכות. חפץ טען, כי בכמה מקרים חוקרי המשטרה לא רצו לשמוע את שהיה לו ולנחקרים אחרים לומר, ואף נתן דוגמא: ההתערבויות של נתניהו בענייני הרגולציה של ערוץ 20. כמו בעוד מקרים בתיקי האלפים, כל צד יפרש את הדברים בהתאם לנקודת המוצא שלו. תומכי נתניהו יאמרו: החוקרים לא היו מוכנים לשמוע עדויות שסתרו את רצונם הנחוש להרשיע את נתניהו. מתנגדיו יאמרו: החוקרים לא יצאו למסע דיג ולא ביקשו להרחיב את החקירה אל מעבר לחשדות הסבירים שהיו בפניהם.
4. חפץ ממשיך לספק תיאורים חיים הישר מתוככי בלפור. הוא אמר ששלמה פילבר היה חייב לקבל את ברכתה של שרה נתניהו למינויו למנכ"ל משרד התקשורת, ושהיו עוד 20 מינויים שהצריכו אישור דומה. לאחר מכן סיפר על החשש העמוק של ראש הממשלה לשעבר מפני טלפון סלולריים, המסביר מדוע ממש עד לאחרונה הוא לא השתמש במכשיר כזה:
לפגישות עם נתניהו "מכניסים טלפון רק אם רוצים להראות לו משהו על המסך. זה לא נועד בשביל להסתיר משהו מרשויות אכיפה, אלא למשל נתניהו הסביר לנו פעמים רבות, שכל מי שנמצא איתו בקשר - סביר להניח שיש מדינות זרות שיושבות על הטלפונים האלה, וגם גורמים מסחריים יכולים לעשות ריגול. זה לא נועד כדי להסתיר מרשויות החקירה, זה לא נמצא שם בכלל".
ציטוט היום
"לא בשביל זה למדתי משפטים" (עו"ד בועז בן-צור מגלה את האמת המרה אגב עיסוקו בידיעות על נטיותיו המיניות של יאיר נתניהו).
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
