לרשות קורסת דרוש שיקום עמוק - לטובת ישראל

ההסלמה משקפת מצרף של מגמות ותופעות, חלקן ייחודיות לעת הנוכחית:

• התרחבות מעגל המשתתפים. בתקריות הירי בכפרים ובערים הפלשתיניות משתתפים עשרות ולעיתים מאות חמושים, בכללם שוטרים המשרתים במנגנוני הביטחון הפלשתיניים ופעילי ארגון פתח. הארגון עצמו מגבה את התקריות ומעניק חסות למבצעים. מדובר במגמה חדשה, שעיקרה התגייסות הדור הצעיר, העובר תהליך הקצנה וחובר לקבוצות טרור במסגרת גדודי חללי אל-אקצה (מספר ההרוגים המשויכים לגדודי אל-אקצה הוא הגבוה בהשוואה לשאר הארגונים). משמעותה של מגמה זו היא התרחבות מעגלי ההתנגדות מעבר לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי. עוצמת התופעה באה לידי ביטוי בין היתר בהשתתפות בנים של קצינים במנגנוני הביטחון ב"התנגדות אלימה".

• אוזלת היד של מנגנוני הביטחון הפלשתיניים. תהליך נוסף הצובר תאוצה הוא עמידתם מנגד של מנגנוני הביטחון. אלה הפסיקו לפעול נגד תשתיות ופעילות טרור ואלימות בשומרון, כמו גם באזור חברון. חשש מהותי במערכת הביטחון הישראלית הוא שמא ערים פלשתיניות נוספות יפלו לידי שליטתם המלאה למעשה של קבוצות חמושות, כפי שקורה בג'נין ובשכם.

• צמצום התיאום הביטחוני. בעבר העניקו גורמי הביטחון בישראל ציון גבוה יחסית למנגנוני הביטחון הפלשתיניים בסיכול טרור (עד 30% מסך הסיכולים). ואולם באחרונה נרשם צמצום בהיקף וברכיבים של התיאום הביטחוני, בכלל זאת השתתפות של משרתים במנגנונים בשיבוש פעולות צה"ל, עד כדי ירי לעבר כוחות צה"ל. התחום היחידי שבו עדיין מפגינים המנגנונים פעלתנות הוא במאבק במתנגדי הרשות הפלשתינית וביצוע מעצרים פוליטיים.

• מדיניות התמורות הישראלית. מדיניות זו מטפחת את האליטה הפלשתינית ומזניחה את "הפריפריה הפלשתינית". ישראל מיטבה עם האליטות והמנגנונים של הרשות, בין היתר במתן תעודות אח"ם, היתרי עבודה למקורבים וגישה לטיפולים רפואיים. אלא שהקיצוניות והטרור מקורם במחנות הפליטים, שם פועלות "מדגרות הטרור", ומלבד סיכולים ומעצרים אין תוכניות שיקום ופיתוח לאזורים אלה בתחומי הכלכלה, התעסוקה ואף החינוך.

• "היום שאחרי אבו מאזן" כבר כאן. ההסלמה משקפת את העדר המשילות ואת היחלשות מעמדו של מחמוד עבאס ברחוב הפלשתיני. ברקע מתנהל מאבק ירושה וניכרת התמרמרות נרחבת נגד העדפתו וסימונו של חוסיין א-שייח כיורש. כל המתמודדים על תפקיד יו"ר הרשות הפלשתינית שייכים לגוורדיה הוותיקה, אך הם נטולי תמיכה ולגיטימציה ציבורית, וללא יכולת לאכוף שלטון, חוק וסדר. למעשה, המצב הוא היוון עכשווי של הכאוס הצפוי ב"יום שאחרי עבאס".

• הקיפאון המדיני. צעירים קיצוניים נוטלים יוזמה ומנגנוני הרשות נטולי תכלית גם בשל הקיפאון המדיני הנמשך בין הרשות הפלשתינית לבין ישראל. בעצרת הכללית של האו"ם שנערכה בספטמבר 2021, עבאס הציב אולטימטום שלפיו אם לא יחודש התהליך המדיני בתוך שנה, בכוונתו למשוך את הכרת אש"ף בישראל - עד שישראל מצידה תכיר במדינה פלשתינית בגבולות 1967, וכן להתנער מההסכמים שנחתמו בין אש"ף לישראל ובכללם התיאום הביטחוני.

עבאס חזר על איומים אלו מספר פעמים בשנה האחרונה ונראה שבכוונתו לממש אותם בעצרת האו"ם הקרובה, שתתקיים בסוף החודש. בנוסף, עבאס מנסה לקדם שוב את ההכרה הבינלאומית במדינה פלשתינית בגבולות 1967. אם כך, ההסלמה הנוכחית בשטחי הרשות מסייעת דווקא לעבאס לרכז קשב בינלאומי בנושא הפלשתיני לקראת כינוס העצרת.

בעקבות ההסלמה הביטחונית, העבירו גורמי ממשל אמריקנים ומצריים מסרי אזהרה ודאגה לממשלת ישראל. גורמים אלה בוושינגטון ובקהיר מביעים חשש מיציאת המצב משליטה ומכך שפעילותו המוגברת של צה"ל בשטחי הרשות מביכה אותה ומחלישה את מעמדה בקרב הציבור הפלשתיני, המעורער ממילא. הגורמים המצריים אף הזהירו, כי הימשכות ההסלמה תעמיד את ישראל בפני התפרצות אלימה נרחבת ואנרכיה בשטחים.

המענה הביטחוני הישראלי מתמקד בפעילות סיכולית ובמעצרים נרחבים של חשודים כמעט מדי לילה ובעיקר בצפון השומרון ומכונה "שובר גלים", אך הוא דווקא מייצר גלי אלימות נוספים ומגביר את המוטיבציה של צעירים פלשתינים להתגייס ללחימה נגד כוחות הביטחון הישראלים. רובם של צעירים אלו לא חוו את תקופת האינתיפאדה השנייה והם מונעים לא רק משנאת ישראל והתנגדות לכיבוש, אלא גם מסלידה כלפי הרשות הפלשתינית והעומד בראשה.

ישראל דבקה בהרחבתם של היתרי עבודה לפועלים פלשתיניים בישראל, כמדיניות האמורה להרגיע, לייצב את השטח ולמנוע תסיסה והפרות סדר ברחוב הפלשתיני. אך אפשרות העבודה בישראל מעודדת הסתננויות של שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) ללא התרי עבודה, ביניהם כאלה המנסים לבצע פיגועים. למרות המאמץ הצה"לי המוגבר לסגירת קו התפר, המכשול הביטחוני נותר מחורר, וחדירת המחבל החמוש משכם בשבוע שעבר ותפיסתו ביפו הדגישה את הצורך בסגירה הרמטית של המכשול.

יתר על כן: ישראל התמקדה בשנים האחרונות בעידוד יוזמות כלכליות ויצירת תנאים לשיקום תשתיות ברצועת עזה והטבת מצב האוכלוסייה שם, תוך שהיא מפקירה ומחלישה את הרשות הפלשתינית. ישראל מתקשה לצאת ממעגל האלימות, ועל-רקע ההסלמה בשטחי הרשות גוברת סכנת ההגעה לנקודת היפוך – השתלטות כאוס, כשהרשות עצמה לא תוכל לתפקד כגורם אחראי, יציב ואפקטיבי, התורם לרגיעה ומהווה כתובת להידברות.

לפיכך, על ישראל לקדם ולרתום שותפים למהלכי שיקום דווקא מול הרשות בשטחיה ביהודה ושומרון במסגרת יוזמה בעלת שני נדבכים:

• העברת השליטה במלואה על כל מרחב צפון השומרון לרשות הפלשתינית, בתמורה להתחייבותה למנוע טרור ולסכל תשתיות טרור, לצד הנחלת חוק וסדר. אזור זה הוא הומוגני פלשתיני, ללא התנחלויות ישראליות, ולפיכך מתקיימת בו רמת חיכוך נמוכה בין האוכלוסייה הפלשתינית למתנחלים. את השליטה יש להעביר לידי הרשות בהדרגה, תוך קביעת אבני דרך לבחינת הנחישות והיעילות של מימוש השליטה על-ידי הרשות ומנגנוני הביטחון שלה. חשוב לשלב את ירדן וגם את המתאם הביטחוני האמריקני - USSC - בקביעת אבני הדרך, וכן לכלול בתהליך ההעברה העלאת כשרות המנגנונים לצד בקרה של עמידתם בקריטריונים מוסכמים.

• התמקדות בגיוס משאבים לשיקום "הפריפריה הפלשתינית", שממנה עולים וצומחים פעילי טרור וסוכני הכאוס. זאת, באמצעות רתימת ירדן ומדינות המפרץ, בעיקר איחוד האמירויות, להשקעה בבניית מרכזי הכשרה ותעסוקה לצעירים פלשתיניים, כמו גם להקמת מכללות מקצועיות וטכנולוגיות, בחסותה ובמסגרתה של הרשות הפלשתינית. תוכניות מסוג זה הממוקדות בצעירים פלשתינים יהוו עבורם חלופות לטרור ולאלימות, וגם יחזקו את מעמדה של הרשות ואת יכולת תפקודה.