סעודיה: נורמליזציה תמורת גרעין?

רגולציה ומחקר. בשטח עיר המלך עבד אל-עזיז למדע וטכנולוגיה (KACST) נבנה כעת כור מחקר קטן מתוצרת ארגנטינה, פרויקט בו מעורבת גם קוריאה הדרומית (הטענת הדלק בכור תחייב הסכם חדש בין סעודיה לסבא"א). כור המים הקלים הוא בהספק נמוך (30 kW), נועד בעיקר להכשרת כוח אדם ולא מהווה סכנה בהיבטי תפוצה.

לממלכה ארגון נוסף העוסק במחקר גרעיני, קריית המלך עבדאללה למחקר גרעיני ואנרגיה מתחדשת (KACARE). ב-2022 חתמו שני הארגונים על שיתוף פעולה ואינטגרציה של תחומי פעילות שונים. באותה שנה נחשף דבר קיומה של חברת אחזקות גרעינית שתתרכז בבניית מתקנים גרעיניים והכשרת כוח אדם בתחום.

קיצורי דרך. לסעודיה מערכת יחסים אסטרטגית ארוכת שנים עם פקיסטן. בעוד ריאד נותרה משענת כלכלית לאיסלמבאד, פקיסטן עשויה לסייע לה במגוון דרכים להשגת מענה מהיר ומן המוכן כדי להתמודד עם פריצה אירנית לגרעין. גם קוריאה הצפונית עלולה לסייע לסעודיה והיא צריכה להילקח בחשבון. הנחיתות האסטרטגית של סעודיה ביחס לאירן וגם אופי ההנהגה הנוכחית בה ומשאביה העצומים - כל אלה מגבירים את הסבירות, כי במקרה שאירן תפרוץ לגרעין, ריאד תפנה למימוש "האופציה הפקיסטנית".

ההתקרבות האינסטרומנטלית שחלה לאחרונה בין ריאד לטהרן לא משנה באופן משמעותי את נתוני היסוד הללו או את תפיסת האיום האירני עבור הממלכה. הסעודים אף שרטטו לאחרונה את הקו האדום מבחינתם, שיאלץ אותם במשתמע לרכוש יכולת גרעינית, כנראה מן המוכן: נשק גרעיני מבצעי בידי אירן. בדצמבר 2022 אמר שר החוץ הסעודי, פייצל בן פרחאן, כי במקרה כזה "כל האפשרויות פתוחות" (“all bets are off”).

ממשלי אובמה וטראמפ דנו עם סעודיה על הסכם 123. נראה שהסיבה המרכזית לאי-ההתקדמות נעוצה בסירוב הממלכה לתנאי ארה"ב: ויתור על העשרת אורניום/עיבוד פלוטוניום בשטחה וחתימה על "הפרוטוקול הנוסף" של סבא"א, המאפשר פיקוח הדוק יותר על מתקניה ויספק תמונה מלאה יותר של המאמצים הסעודים בתחום הגרעיני.

בקשר לפיתוח תוכנית גרעין אזרחית ובמאמץ ללחוץ על וושינגטון להגמיש את תנאיה לחתימה על הסכם לשיתוף בתחום, ייתכן שהסעודים יפעילו מנוף לחץ נוסף: נורמליזציה עם ישראל. כבר דווח, כי אחד מתנאי הממלכה לחימום יחסיה עם ישראל הוא התרת פעילות גרעינית בה. לפי נוסחה זו, הסעודים יבקשו לרכך את התנאים האמריקנים לשיתוף פעולה גרעיני עימם בתמורה לצעדים בוני אמון מכיוונם כלפי ישראל.

בין ירושלים לריאד מתקיימת מערכת יחסים שקטה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אף הצהיר על אודות כוונתו לחתור לחתימה על הסכם שלום עם הממלכה. אך בבוא ישראל לשקלל את המחירים האפשריים של הסכם כזה, עליה לקחת בחשבון גם היבטים של תפוצה גרעינית. לפרוליפרציה גרעינית אזורית בהקשר הסעודי יש להוסיף את הסכנה שבפגיעה בכורים אלו, למשל על-ידי מל"טים/טילים אירניים או של שלוחיה (בעבר התפארו הח'ותים כי ירו טילים לכיוון הכורים האמירותיים בבארכה – אירוע שהוכחש על-ידי אבו דאבי). בין הסיכונים שצריך למנות יש גם הפעלה בלתי מורשית ואובדן שליטה על נשק, אם יהיה, או אולי על חומרים גרעיניים.

יש לקיים דיון בנושא, גם אם לא באופן פומבי, וזאת בשונה מהתהליך שהביא לנורמליזציה עם איחוד האמירויות, במהלכו ניתנה ככל הנראה הסכמה ישראלית לרכישת F-35 בידי האיחוד. על ישראל להתנגד להסכם לשיתוף פעולה גרעיני בין וושינגטון לריאד, אם הוא לא יכלול אימוץ של "תקן הזהב". בעבר הסתירה הממלכה היבטים בתוכנית הטילים והגרעין שלה, ויש חשיבות לשימור ערנות מודיעינית על הנעשה בשטחה בתחום.

הדילמה אינה פשוטה, משום שלישראל יש עניין ברור שהסעודים ישתפו פעולה עם ארה"ב בתחום הגרעין, ולא עם סין או רוסיה. ישראל גם אינה צריכה להתנגד עקרונית לתוכנית גרעין אזרחית בסעודיה, שהרי התנגדות לא תועיל לאחר שהסוסים כבר ברחו מן האורווה. נורמליזציה עם סעודיה היא יעד חשוב וראוי, כי ישראל תשקול לערוך ויתורים כדי לממשו. אולם, על ישראל לשקול היטב את מחירו של שלום אפשרי עם סעודיה אם יכלול פעילות גרעינית בממלכה שלא על-פי "תקן הזהב". על ישראל לתת עדיפות להסדרת היחסים עם הממלכה, ולהיות מוכנה לערוך ויתורים שונים, אך לא בתחום הגרעיני.