בג"ץ חייב להתערב בביטול עילת הסבירות

1. אפשר לעשות הכל בפעם השנייה, אי-אפשר לעשות כלום בפעם הראשונה. זוהי תפיסת עולמו של סר האמפרי אפלבי ב"כן, אדוני השר". גם משפטנים ושופטים מעדיפים את הפעם השנייה (והשלישית והעשירית והמאה) על פני הראשונה: זהו מקצוע שמרני, בו קביעת תקדימים נעשית במשורה ובזהירות. כעת אין מנוס: בג"ץ חייב להתערב לראשונה בחקיקת יסוד ולפסול את ביטול עילת הסבירות.

זה מאוד לא פשוט, בלשון המעטה. 75 שנה, ובמיוחד בשנים האחרונות, בג"ץ ממש ברח מהכרעות כאלה. הוא מצא דרכים יצירתיות לעקוף אותן, למשל בקביעה שחוק היסוד עליו מדובר טרם התממש ולכן לא ידוע מה משמעותו, או במתן פרשנות המקיימת את החוק. הפעם אין ברירה כזאת. הפעם, כפי שנהגה לומר השופטת מרים נאור, חייבים לאחוז את השור בקרניו. הפעם זהו משחק סכום אפס: או שמבטלים את התיקון לחוק יסוד השפיטה או שמותירים אותו על-כנו.

העתירות הראשונות, שהוגשו מיד לאחר החלטת הכנסת (24.7.23), כוללות שורה של עילות נטענות. העיקריות בהן: זהו תיקון חוקתי בלתי חוקתי וזהו שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת. הראשונה טוענת, שמדובר בפגיעה אנושה ביסודות הדמוקרטיים של ישראל. השנייה טוענת, שהקואליציה פעלה משיקולים זרים (למשל לטובת אריה דרעי ובנימין נתניהו). הנימוק הראשון הוא הרציני והחשוב שבין השניים וקל בהרבה להוכיח אותו, בין היתר בחוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה.

יש בשתי העתירות עוד נקודה חשובה מאוד ונכונה לחלוטין: בג"ץ חייב לראות את ביטול עילת הסבירות בהקשר הכללי. יריב לוין, איתמר בן-גביר ואחרים בקואליציה עזרו מאוד לעותרים כאשר מיהרו לומר לאחר ההצבעה את מה שאמרו גם לפניה: זהו רק צעד ראשון. השופטים יושבים בתוך עמם ויודעים היטב במה מדובר. אסור להם להתעלם מזה, גם אם מדובר בשלב זה רק בהצהרות ותוכניות.

2. בשתי העתירות מתבקש בג"ץ גם להוציא צו ביניים שימנע את כניסתו לתוקף של התיקון וגם לקיים דיון דחוף בהן. שתי הבקשות מוצדקות לגמרי. אסור ליצור פרק זמן בו תוכל קואליציית הרודנות לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ולהביא במקומה אומר-הן שיסגור את תיקי נתניהו; בו תוכל להחזיר את אריה דרעי לשולחן הממשלה; בו תוכל למנות מפכ"ל שיתאים לשר העבריין והגזען שימנה אותו; ועוד מרעין בישין. לאחר מכן מן הראוי להוציא במהירות צו על תנאי ולקבוע לוחות זמנים צפופים, כך שההכרעה תהיה מהירה ככל האפשר. אסור שההפיכה המשטרית תתקבע אפילו ליום אחד.

יש להזכיר, שהממשלה הזאת מפגינה את הנטיות הרודניות שלה על כל צעד ושעל. אחזור על הרשימה החלקית שכבר הצגתי כאן: הספרייה הלאומית, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משטרת ישראל, בנק ישראל, עיריית טבריה, הרבנות הראשית, תאגיד כאן, גלי צה"ל, הטלוויזיה המסחרית, רשות החברות הממשלתיות. הממשלה הזאת מתעלמת מכולם כולל כולם, בארץ ומחוצה לה, במישור הביטחוני ובמישור הכלכלי, במישור המדיני ובמישור המשפטי.

הממשלה הזאת דואגת אך ורק לעצמה, לעומד בראשה ולבוחרים שלה. ממשלה שמזרימה מיליארדים לחרדים ומקצצת בסיוע להיי-טק. ממשלה שמתכננת פטור גורף לחרדים משירות צבאי ולאומי. ממשלה שיוצרת עשרות משרות פוליטיות מיותרות על חשבון הציבור. ממשלה שנותנת גיבוי לעבירות של מתנחלים. ממשלה שמפקירה את בטחונם האישי של אזרחיה בכלל והערבים בפרט. הממשלה הזאת יודעת מצוין מדוע היא רוצה להיפטר מן הביקורת השיפוטית ומדוע זהו הצעד הראשון שנקטה - וזו בדיוק הסיבה שבג"ץ חייב למנוע ממנה לנצל את החור השחור הזה שיצרה.