חמאס הוכיח את כוחו של "חיל-האוויר לעניים"

אלמנט ההפתעה של הרחפנים היה משמעותי במיוחד שכן קלות משקלם, טיסתם בגובה נמוך ובמהירות נמוכה, בשקט יחסי עם מינימום פליטת חום, מאפשרים להם להימנע מזיהוי מכ"ם על-ידי רוב המערכים הקיימים, כך שסנסורים שונים מתקשים לזהות אותם או יוצרים התראה שאינה מוקדמת מספיק. הטכנולוגיה של חברת DJI, למשל, מגדירה איזורים אסורים לטיסה, כמו למשל בקרבת שדות תעופה, בהם התוכנה של הרחפן מושבתת. עם זאת, קיימות דרכים לפרוץ את ההגדרות הללו.

אולם, מדובר בפתרונות נקודתיים. במקביל אליהם הופיעו מערכות גדולות יותר, שרבות מהן פותחו על-ידי התעשיות הביטחוניות הישראליות. ביניהן: Drone Guard תוצרת התעשיה האוירית, ReDrone של אלביט מערכות, DRONE DOME של רפאל ומערכת Regulus Cyber Ring. חלקן אף נוסו בהצלחה מול תרחישים של מתקפות סימולטניות מרובות רחפנים. אלא שלא ידוע אם הן נרכשו על-ידי צה"ל כחלק מאסטרטגיית ההגנה האווירית הרב-שכבתית שלו. בכל מקרה, צה"ל נמצא ביום המתקפה כשמערכות ההגנה נגד רחפנים – שאינן מתחייבות להגנה הרמטית - אינן בפרישה רחבה דיה.

בזמן שידוע שבידי צה"ל כמות גדולה של מל"טים ורחפנים, מי שהפתיעו בשימוש ברחפנים בעת פתיחת מלחמת חרבות ברזל הם דווקא אזרחים. רס"ן א' הביא איתו רחפן ביורדו רדומה, ובדרך לניר יצחק הוא עצר במתקן אורים והשתמש בו על-מנת לקבל תמונה של כוחות האויב ולפגוע בהם. חברי כיתת הכוננות של ניר עם העלו רחפן וזיהו באמצעותו 17 מחבלים שניסו לחזור לרצועה וכך הללו חוסלו. בשני המקרים יצר השימוש ברחפן עליונות מודיעינית נקודתית על האויב, ואף אפשר הכוונה של כוחות ואש כדי לנטרלו על הקרקע.

תוך כדי המלחמה הופיעו גם יוזמות אזרחיות שונות המבקשות לחבר בין מפעילי רחפנים אזרחיים (עם או בלי רישיון) לבין גורמי אבטחה וביטחון במוקדים שונים. הן נובעות מתוך הבנה, כי שילוב כזה יסייע לייצר תמונה מודיעינית טובה יותר בזמן אמת, להכווין כוחות על הקרקע ואפילו מן האוויר ולסייע במשימות אזרחיות וביטחוניות.

הרחפנים זכו לכינוי "חיל אוויר לעניים", שכן כלים אלה יצרו יכולת זולה לאסוף מודיעין ולתקוף מהאוויר באופן מדויק יחסית, שהייתה שמורה למדינות מתקדמות בלבד. לפני הופעתם היה צורך בגישה לכלים דוגמת מל"ט הפרדטור האמריקני שעלותו 20 מיליון דולר, כאשר הרחפן האלים הסיני DJI עולה כמה מאות דולרים. טכנולוגיה זו מצויה מזה זמן הידי חמאס, שהעדיף שלא להשתמש בה בין היתר עקב ההרתעה הישראלית ומתוך רצון לשמר את עצמו בתודעה הבינלאומית כצד החלש יותר. בה בעת היה ברור, כי למרות שמדובר באמצעים נחותים, לרוב המדינות והצבאות אין מענה נגד האיום.

לאורך השנים, בעקבות שימוש של ארגונים כמו דאעש וחמאס ברחפנים, ובהמשך השימוש בהם במלחמה באוקראינה, התרחב הדיון בנושא. התפיסה שבבסיס כלים אלו התפתחה במדינות מערביות ודמוקרטיות, שעשו בהם שימוש בעיקר בלוחמה בטרור החל משנות ה-2000, ונעזרו בהם לצמצום הפגיעה בחפים מפשע במבצעים שונים כמו סיכולים ממוקדים. לעומת זאת, מדינות לא דמוקרטיות וארגוני טרור משתמשים בהם בכוונה לזרוע הרס במוקדים אזרחים, לגרום פחד מתמשך בקרב אוכלוסייה אזרחית וגם באופן צבאי שחלקו מנוגד לדין הבינלאומי.

כך חל שינוי בתפיסת האיום האווירי הקלאסי. השימוש של גורמים לא-מערביים במל"טים (ובתוכם גם רחפנים) כחלופת חיל אוויר, כמו גם הנזק הנרחב והפגיעה הקטלנית באזרחים באוקראינה, לימדו רבות על אופיו החדש של האיום האווירי העולמי. גם ישראל נדרשה להתמודד עם אתגרים חדשים בתחום הגילוי, היירוט וההתגוננות. בין היתר הומלץ להתייחס אל המל"טים והרחפנים כשכבה חדשה ולטפל בה בפני עצמה, ולא בהכרח במשולב עם איומים אוויריים אחרים כגון מטוסים מאוישים או טילים ורקטות.

במיוחד נדרשת הבנה, כי ההשתנות הנרחבת בעולם הטכנולוגי המתחוללת בשני העשורים האחרונים, הפכה טכנולוגיות מתקדמות רבות לטכנולוגיות מדף זולות, פשוטות להפעלה וזמינות לגורמים לא מדינתיים. הבולטת ביניהן, לצד הרחפנים, היא הבינה המלאכותית. יישומים שלה כבר נמצאים כיום ברמות שונות בידי מדינות אויב לישראל כמו גם בידי ארגוני טרור. לכן נדרשת התייחסות מיידית מצד מערכת הביטחון הישראלית.

איום הרחפנים כאן על-מנת להישאר. התמודדות ראויה עימו תדרוש שיפור מיידי בהיערכות תפיסתית וטכנולוגית, והמשך העמקה ומעקב אחר התפתחויות בתחום שאינו שוקט על השמרים. במקביל, ניתן להפיק ערך מתפוצתם הבלתי נשלטת של כלים אלו, ולכן ראוי לתמוך בצורה סדורה ביוזמות שיאפשרו לנצל רחפנים אזרחיים למטרות ביטחון או כל יוזמה חיובית אחרת.

יש להכיר בכך שהתייחסות לרחפנים וטיפול בהם כאיום נקודתי טקטי, בעל חשיבות פחותה ביחס לאיומים כגון רקטות ומל"טים מתאבדים, היא בין הגורמים המרכזיים שאפשרו לחמאס את ההפתעה האסטרטגית והמבצעית ב-7 באוקטובר. לכן, מלבד תחקור והפקת לקחים, ראוי לבחון מיד אילו טכנולוגיות או מתארי שימוש אפשריים בטכנולוגיית מדף נוספות אינם מקבלים כיום את תשומת הלב המבצעית הראויה ועלולים להוות אבן נגף עתידית.