צריך לאפשר כניסה בררנית של פועלים פלשתינים לישראל

בהסתכלות מקרו-כלכלית, ההכנסה מעבודה בישראל ובהתנחלויות היוותה 20% מהתוצר הפלשתיני והייתה משענת איתנה לשימור יציבותה הכלכלית. בשנת 2022 הכניסו פועלים אלה לכלכלה הפלשתינית למעלה מ-4 מיליארד דולר, כאשר התקציב השנתי הכולל של הרשות באותה שנה עמד על 6 מיליארד דולר. שכרו של עובד בניין בישראל ערב המלחמה עמד על 300 שקל ליום, יותר מכפול מהשכר החציוני של פועלים בגדה, העומד על 115 שקל ליום.

זוהי אליה וקוץ בה. מצד אחד, הכנסת משק הבית הפלשתיני של העובד בישראל גדלה והרשות הפלשתינית נהנית מההכנסה מישראלה. מצד שני, התהליך כולו פוגע בתמריצים לרכוש השכלה גבוהה. העדרו של ציבור משכיל ובעל כשורים משוק העבודה הפלשתיני מקשה מאוד על התפתחות הכלכלה הפלשתינית ומותיר אותה בפיגור וללא מנועי צמיחה הדוחפים את החברה כלפי מעלה.

עתה מרחפת סכנת קריסה כלכלית על הרשות הפלשתינית. הכלכלה הפלשתינית, הסובלת מהיקף אבטלה המגיע מאז המלחמה ל-40%, איננה מסוגלת לספק לאלה המצליחים למצוא עבודה בשטחי הגדה את אותה רמת שכר ששוק העבודה הישראלי מציע להם. לכן, עובדים נשארים בבית, מתוסכלים ותורמים את חלקם לעלייה בשיעור האבטלה בתחומי הרשות הפלשתינית. זאת ועוד: העבודה בישראל, החושפת בפני הפלשתינים את הפער הגדול בין שתי הכלכלות, אטרקטיבית מאוד ולרבים אף מהווה משאת נפש.

זעם העובדים, שזה למעלה מארבעה חודשים אינם יוצאים לעבודה ואין להם מקור הכנסה חלופי, גובר ומופנה גם לעברה של הרשות הפלשתינית. הרשות מצידה נאלצת לפטר ולקצץ במשכורות שהיא משלמת לעובדיה הרבים, בכלל זה המשרתים במנגנוני הביטחון. היא מנסה לגייס לחץ בינלאומי על ישראל ומתריעה מפני מצבה הכלכלי ההולך ומתדרדר. נוצר מצב, שרבים מסתובבים בחוסר מעש ברחובות והם נתונים להשפעת המבקרים והמסיתים נגד ישראל והרשות עצמה.

בה בעת, איסור כניסת עובדים פלשתינים פוגעת גם בכלכלת ישראל. מרבית הפועלים הפלשתינים הועסקו בענפי הבנייה, החקלאות והמסעדנות. הפגיעה בענף הבנייה היא משמעותית במיוחד שכן הועסקו בו 100,000 עובדים פלשתינים - כשליש מכלל העובדים בענף זה בישראל ו-80% מהמועסקים בעבודות רטובות (טייחים, טפסנים, רצפים). הם צברו מיומנות ומוניטין של עובדים מקצועיים, שהעדרם יוצר בעיה קשה לענף. מאז 7 באוקטובר מסתמנת בו האטה ניכרת. אין כמעט התחלות בנייה ופרויקטים רבים נעצרו או קצב קידומם הואט במידה ניכרת.

הממסד הקבלני בישראל לא חדל זה שבועות ארוכים להתריע מפני האיום המרחף על תפקודו של ענף הבנייה. החיפוש אחר עובדים חלופיים מישראל או ממדינות אחרות מתברר, כמו במקרים דומים בעבר, כבלתי מועיל על שום המיומנות והמקצועיות של העובדים הפלשתינים ומשום תנאי ההעסקה הנוחים שלהם, שאינם מחייבים לינה ושהייה לילית בשטח ישראל. ישראלים אינם נוהרים לעבוד בעבודות מסוג זה והבאת פועלים ממדינות מוכות אבטלה במזרח אסיה, היא תהליך הכרוך בקליטה ובהכשרה ממושכים. מכיוון שהביקוש לדירות ממשיך לעלות, שיתוק בהתחלות הבנייה היום יגרום עליות מחירים חריפות בשנים הקרובות עקב המחסור העלול להיווצר בדירות חדשות.

נכון לכתיבת שורות אלה, רגשות הזעם עקב הטבח שביצע חמאס משפיעים מאוד על תהליך קבלת ההחלטות בישראל. הרשות הפלשתינית, שלא גינתה את מתקפת חמאס, משלמת את המחיר. העובדים הפלשתינים מיו"ש, שעבדו בישראל, משלמים אף הם את מחיר ההזדהות עם חמאס.

אלא שהמציאות הכלכלית בתחומי הרשות הפלשתינית הולכת ומתדרדרת. יכולתה למצוא מקורות תקציביים חלופיים לאלה שקוצצו על-ידי ישראל דלה ביותר, ותנועת המסחר בשווקים נפגעת כתוצאה מהעדר ההכנסות של העובדים בישראל. איומי הקריסה, הנשמעים תדיר מצד הרשות הפלשתינים, מטרידים מאוד את מערכת הביטחון וחלקים בממשלת ישראל.

עם זאת, יש וניתן להתוות מדיניות בררנית ומבוקרת, שתעניק אישורים לאוכלוסיות שרמת הסיכון שהעסקתם תיצור נמוכה, בפרט עובדים מבוגרים, נשואים ובעלי ילדים, שרובץ עליהם עול הפרנסה. יש לזכור, שבאזורי התעשיה של היישובים היהודים ביו"ש ממשיכים להיות מועסקים 10,000 פועלים גם בימים אלה של מלחמה. בעבר הוערך שעימותים צבאיים עם חמאס עשויים להוות הזדמנות לכלכלה הפלשתינית לאתחל את עצמה ולהתחיל ביצירת תשתיות רחבות ומנועי צמיחה, שיצעידו אותה קדימה. אולם, הכאוס שיצר חמאס הופך את השיקום והתלות המוחלטת באחרים למאפיין העיקרי של הכלכלה הפלשתינית נכון לעכשיו, ושל עתיד הכלכלה הפלשתינית.

ערב לילות רמדאן, שבהם גוברים הצריכה בשווקים וכן ההתקהלויות והמפגשים החברתיים, לצד האווירה האלימה המתרחבת ביו"ש ומשקעי ההרס, האובדן והזעם הכבדים בישראל, נדרשת נקיטת צעדים שיש בהם כדי לשכך מתחים ולמנוע ההתפרצויות זעם נרחבות בגדה. הודעה על החזרה הדרגתית של עובדים לישראל, גם אם תהליך היישום שלה יחל בסוף רמדאן, יהיה בה כדי לעורר תקווה בקרב הרבים שפרנסתם נשענת על עבודה בישראל.