מסוגלות ותעוזה, בלבול ומבוכה

חיסולו המפתיע של פואד שכר, יד ימינו של חסן נסראללה, אחרי האסון במג'דל שמס, מהווה מכה קשה מאוד ומכאיבה לחיזבאללה. החיסול מוכיח פעם נוספת את יכולותיה המודיעיניות והמבצעיות של ישראל, שתקפה שוב באופן ממוקד בלב שכונת הדאחייה, מעוז חיזבאללה בביירות.

מדובר בחיסול משמעותי לא רק בשל מעמדו וחשיבותו בתוך הארגון של פואד שכר (חאג' מוחסיין), אשר שימש מעין רמטכ"ל לצידו של נסראללה, אלא גם בשל אחריותו הישירה כראש המערך האסטרטגי של חיזבאללה לתקיפות נגד יישובי הצפון מאז 8 באוקטובר, וקונקרטית להריגתם של 12 הילדים הדרוזים במג'דל שמס.

חיסולו כמה שעות לאחר מכן של בכיר חמאס, ראש הלשכה המדינית איסמעיל הנייה, במהלך ביקורו בטהרן (שעליו ישראל לא נטלה אחריות), מעצים את תחושת המסוגלות והתעוזה של ישראל. הוא גם תורם לבלבול והמבוכה בקרב מנהיגי "חזית ההתנגדות", ובראשם נסראללה והאירנים, אשר נדרשים עכשיו לתגובה נגד ישראל.

מניסיוננו עד כה, חיסולי בכירים לא ייצרו שינוי ברמה האסטרטגית ותועלתם העיקרית נובעת מהערך התודעתי הנלווה לכך ומההשלכות קצרות טווח על ההתפתחויות בשטח. החיסול בלבנון לא יעצור את מלחמת ההתשה שמנהל מולנו חיזבאללה בצפון, אך נראה שבנסיבות הנוכחיות, לאחר כמעט עשרה חודשי לחימה, הוא מהווה תגובה הולמת, שמאפשרת לשני הצדדים להימנע ממלחמה רחבה, ששני הצדדים לא מעוניינים בה שלב זה.

בביירות ובטהרן נערכות עתה התייעצויות כיצד להגיב. לפני חיסול שכר, חיזבאללה (שטרם אישר רשמית את מותו) התחייב לתגובה שוות ערך לתוצאות הפעולה הישראלית והזהיר מפני תקיפה בביירות. לכן אפשר להעריך בוודאות, כי צפויה תגובה חריגה, אך נראה כי בשל אופיה המוגבל יחסית של הפעולה הישראלית, התקיפה מצד חיזבאללה תהיה כזאת שתאפשר לישראל "להכיל" את האירוע. הרבה תלוי במה תעשה ישראל, בעיקר בנסיבות בהן אפשרי במקביל גם מהלך מצד אירן, שחיסול הנייה אירע מתחת לאפם של גורמי האבטחה שלה, כמו גם הרצון של החות'ים לגמול רע לישראל על התקיפה בנמל חודידה.

חיסולו של הנייה הוא בהחלט אירוע רב משמעות. האיש מוביל את הארגון מאז 2017, אז נבחר לראשונה ליו"ר, כאשר ב-2021 נבחר בשנית. מוקדם עדיין לקבוע כיצד ישפיע הדבר על המשך המלחמה ועל חמאס כארגון, אולם עיתוי החיסול בעיצומה של המלחמה, מיד אחרי חיסולו של שכר בלבנון ולאחר חיסולו של סלאח אל-עארורי, סגנו של הנייה, לפני חודשים אחדים, עשוי ליצור אפקט מצטבר.

יש לזכור שהניה מעולם לא היה מספר 1 בארגון. בהיסטוריה הקצרה של חמאס לא הייתה דמות שמעמדה היה מוכר ומקובל כמי שעומדת מעל כולם, להוציא אחמד יאסין. הדבר גם מלמד על אופיו של הארגון ואולי גם על סוד הישרדותו: בסיס עממי רחב מאוד, קבלת החלטות קרדינליות בקונצנזוס ונשיאה משותפת באחריות. חמאס ימצא מהר את מחליפו וימשיך בדרכו תוך התאמתה לצורכי הזמן.

ראוי לציין, שאחרי חיסול יאסין חלה התפנית שהובילה להשתתפות חמאס בבחירות 2006, בניגוד להתנגדותו להשתתף בבחירות 1996. השאלה היא אם לאחר עשרה חודשים של מלחמה עקובה מדם, יכול אירוע מהסוג הזה לחולל חשיבה חדשה בחמאס. מוקדם עדיין לומר, ונראה שכל הערכה בעניין זה לפני שחרור החטופים וסיום המלחמה תהיה מוקדמת מדי. אבל יש כאמור משמעות גם לאפקט המצטבר, שיכול להשפיע בכיוון חיובי לישראל. מבחינת אירן, חיסול הניה חושף אותה כנותנת חסות חלשה שלא מסוגלת לגונן על בעלי בריתה המתארחים אצלה, את חדירותה המודיעינית ואת רברבנותה הניכרת.