ישראל תשלם ביוקר רב בכל התחומים אם תגרום לקריסת הרשות הפלשתינית

הרשות הפלשתינית כוננה בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו, שהיו תולדה של השינוי הדרמטי שחוללה האינתיפאדה הראשונה הן בזירה הפלשתינית והן בזו הישראלית. לצד האתגר הביטחוני שהציבה בפני ישראל ההתקוממות הפלשתינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה, התפתחו ערוצי הידברות בין גורמים ישראלים לנציגים פלשתינים, ובראשם אש"ף.

עיקר השינוי מבחינת אש"ף, שהנהגתו נמצאה אז בתוניס, היה הכרה במדינת ישראל. עם זאת, יאסר ערפאת, למרות שעלה על נתיב מדיני עם ישראל, המשיך לחשוב כמהפכן, לא נטש את אופציית הטרור ודבר בלשון כפולה. לעומת זאת, עידן אבו מאזן, שחלק על ערפאת לאורך כל תקופת נשיאותו, מתאפיין בתיאום ביטחוני מלא עם ישראל, במחויבות להסכמי אוסלו ובבחירה בנתיב המדיני ולא בהתנגדות אלימה.

לאורך השנים התקבעה הרשות בתודעת הפלשתינים, ואפילו בעיני יריבתה המרה חמאס, כמוסד לאומי שהתמסד בטריטוריה פלשתינית על סמך הכרה בינלאומית והסכמים חתומים. משום כך, אין לצפות שהרשות תתפרק בעצמה, וגם ניסיונות לנוון אותה ולהחלישה לא יכרסמו במעמדה כסמל לאומי.

מנגד, הקרסתה באורח חד-צדדי תעמיד את ישראל מול חזית משותפת, ערבית ובינלאומית, תעמיק את בידודה הבינלאומי ותאיץ את מגמת החרמתה מפורומים בינלאומיים וסחר עולמי. כשנשקלת אפשרות מאיימת זו, יש לזכור ולהדגיש, כי ישראל אינה ספרטה וסופר-ספרטה וגם לא תוכל להרשות מצב זה לעצמה, שכן יחסי הגומלין שלה עם העולם חיוניים להמשך קיומה. מהלך שיביא לקריסת הרשות הפלשתינית יקשור לישראל את האפיונים הבאים:

מדינה שאינה שוחרת שלום ואיננה מכבדת הסכמים שעליהם חתמה. בניגוד להושטת יד לשלום עד 2009, ישראל חדלה מיוזמות המשקפות חתירה לשלום ודחתה כל ניסיון להגיע להסדר עם הפלשתינים. הקרסת הרשות תעניק לדימוי זה גושפנקא רשמית ותטיל על ישראל את האחריות לכישלון התהליך המדיני עם הפלשתינים, להעצמת הסכסוך הישראלי-פלשתיני והישראלי-ערבי, ולהשפעתם השלילית על המערכת האזורית והבינלאומית.

מדינה המקדמת במודע מציאות של מדינה אחת בזירת הסכסוך, השולטת בכ-3 מיליון פלשתינים (בלי תושבי רצועת עזה), ומפעילה שתי מערכות חוק נפרדות, כלומר: מדינת אפרטהייד.

מדינה שהכריעה את המאבק בין פתח לחמאס לטובת חמאס. תמיכת ישראל בפיצול הפלשתיני הפוליטי (נוסף על הפיצול הגאוגרפי) ובהתעצמות חמאס ברצועת עזה, הייתה בין המניעים למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. אם ישראל תמוטט את הרשות, היא תכתיר למעשה את חמאס כנציג הדומיננטי, אם לא הבלעדי, של העם הפלשתיני.

משמעויות נוספות של המהלך:

קריסת הרשות תעניק ניצחון לדרך ההתנגדות הפלשתינית האלימה על פני דרך מו"מ להשגת הסדר מדיני, ברוח חמאס והאחים המוסלמים. להקרסת הרשות יהיו השלכות בעייתיות גם מבחינת מדינות ערביות הנאבקות באיסלאם הפוליטי, מבחינת הקצנה של מיעוטים המוסלמים ותסיסה אנטי-ישראלית ואנטישמית במדינות מערביות.

החייאת "ציר ההתנגדות", אחרי שישראל לחמה לפירוקו במהלך מלחמת חרבות ברזל. אירן ותנועות ההתנגדות שנתמכות על ידה עלולות להציג מהלך ישראלי למיטוט הרשות כחיזוק לטיעוניהן, בוויכוחים הפנים-ערביים ואיסלאמיים, בזכות מחיקת מדינת ישראל.

ויתור ישראלי על הנורמליזציה עם מדינות המפרץ המתונות ועל אופציה להרחיב את מסגרת הסכמי אברהם, לצד הנעת הכרה עולמית רחבה במדינה פלשתינית מעל לראשה של ישראל.

הפסקת התרומות של מדינות וגורמים בינלאומיים למימון צורכי החיים של הפלשתינים ביהודה ושומרון, והטלת נטל הקיום - על כל היבטיו – על ישראל.

אתגר ביטחון כבד ביותר ירבוץ לפתחה של ישראל אם תחדל הרשות הפלשתינית להתקיים. בתחום קריטי זה מתקיים שיתוף פעולה רב-שנים בין כוחות הביטחון הישראלים לבין מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, וברמה יעילה וסבירה גם בתקופות משבר - כולל על-רקע המלחמה הנמשכת ברצועת עזה. זאת, על בסיס הכרה הדדית באינטרס משותף להנחלת יציבות ביטחונית ביהודה ושומרון.

אבו מאזן אף הרבה להגדיר את התיאום הביטחוני כ"מקודש", למרות הביקורת הקשה שהוטחה בו בשל דבקותו בתיאום זה וחרף מהלכי ישראל להרחיב את שטחי ההתנחלויות הישראלית באזור, המנוגדים להסכמי אוסלו. האם המטיפים למיטוט הרשות בחנו ושקלו את מכלול המשמעויות של מצב שהיא חדלה להתקיים?

גורלם של מנגנוני הביטחון הפלשתינים: כיצד ניתן לפרק גוף נאמן לרשות, מחויב להסכמים עם ישראל, משתף פעולה עימה וזוכה להוקרה מצד עמיתיו הישראלים? הסכנה שמוצגת על-ידי גורמי ימין של "היפוך הקנים", קרי הפניית הנשק מצד המנגנונים כלפי צה"ל וישראלים, עלולה להתממש. המשמעות תהיה הצטרפות של יחידות פלשתיניות חמושות לפעילות טרור.

עד כה הצטרפו למעגל הטרור בודדים בלבד מהמשרתים במנגנונים. היחידות המרכיבות אותם ממשיכות לשמור על נאמנותם לאבו מאזן ולהסכמים עם ישראל. אתגר נוסף יהיה איסוף נשקם של 45,000 אנשי המנגנונים. ייתכן שחלק מהמנגנונים ימסרו ביוזמתם לידי ישראל או צד שלישי את הנשק, אך מה לגבי אלה שיסרבו?

ביטחון ההתנחלויות: רבות מהן פוזרו בשנים האחרונות בעומק השטח הפלשתיני המיושב ביהודה ושומרון. אתגר ההגנה עליהן, על צירי התנועה, על גבול ירדן ומרחב התפר עם יו"ש, יגבר עד מאוד במציאות שאין גורם פנים-פלשתיני מרסן.

מוטיבציה גוברת לטרור נגד ישראל: המתריעים מסכנת מתווה 7 באוקטובר מיהודה ושומרון לעומק שטח ישראל, דווקא מתמרצים את המוטיבציה לפעולות מסוג זה, תוך דחיית הכרה בחלקה של הרשות הפלשתינית במניעת בניית כוח חמאס ביהודה ושומרון ויכולתו לתכנן מהלך של מגה-טרור כמו ב-7 באוקטובר.

אשר ליציבות ירדן: הממלכה רוחשת פעילות של איסלאם פוליטי הקורא תיגר על הבלגת המשטר ההאשמי מול היד הקשה שמפעילה ישראל נגד הפלשתינים. כיצד יובטחו המשך השקט בגבול עימה, תוקף הסכמי השלום ושיתוף הפעולה הביטחוני האפקטיבי עימה, החיוני למדינת ישראל?

החוסן הלאומי ויכולת ההתמודדות של החברה הישראלית המשוסעת יעמדו למבחן במקרה של הסלמה רבתי ביהודה ושומרון, ובכלל זאת הסלמה אפשרית במזרח ירושלים וסביב מסגד אל-אקצה, על-רקע בידוד בינלאומי נרחב. השסע הפנימי יעמיק ועימו המחלוקות אשר לתבונה והערך המוסרי שבשליטה בעם אחר, פגיעה במוסר היהודי, ובדימוי הישראלי בזירה הבינלאומית.

תלות כלכלית בישראל: קריסת הרשות תחייב את ישראל לספק תעסוקה ושירותים לחברה פלשתינית עוינת בתחומי תברואה, בריאות, רווחה, חינוך, הכשרה מקצועית ותעסוקה. הנטל הכלכלי על אזרחי ישראל יגבר גם עקב הימנעות צפויה של הקהילה האזורית והבינלאומית מלקחת חלק בנשיאת הנטל. על-פי הערכות מומחים כלכליים, הנטל הכלכלי על ישראל עלול להגיע ל-8 מיליארד שקל בשנה.

אזרחי ישראל הערבים/פלשתינים: כיצד תימנע התסיסה העלולה להיווצר נוכח ההזדהות עם אחיהם ממזרח לקו הירוק? איום קשור הוא זליגת הפשיעה והאלימות מהרחוב הערבי בישראל לרחוב היהודי.

סיכום

הקריאות בימין הישראלי "להקריס/למוטט" את הרשות הפלשתינית הן למעשה דרישה לנקיטת מהלך שיחזיר את הסכסוך הישראלי-פלשתיני עשרות שנים לאחור, יעמיק את בידודה של ישראל במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ולא ישפר את ביטחונה, אלא יערער אותו.

מימוש הקריאה יציג את ישראל כמדינה שאינה מכבדת הסכמים, יסכן את תהליך ההשלמה הערבית עם קיומה, יחליש ואף יקטע תהליכי נורמליזציה אזוריים, יעמיק מאפיינים של "מדינה אחת/אפרטהייד", וכל זאת תוך הטלת נטל כלכלי עצום על ישראל והאצת ההכרה הבינלאומית במדינה פלשתינית, שלא כתוצאה מתהליך מדיני מוסכם. המשמעות תהיה שחיקת הישגים מדיניים, אזרחיים וכלכליים, שנצברו לאורך עשרות שנים.