הקדימון של יריב לוין

יריב לוין העניק אמש (1.11.25) טעימה קטנה מן הצפוי, אם יצליחו הוא ושמחה רוטמן במזימתם לבצע פוליטיזציה של הייעוץ המשפטי לממשלה ובמיוחד של התביעה הכללית. מכתבו של לוין ליועצת המשפטית גלי מיארה, בו הוא מתיימר לאסור עליה ועל "כלל גורמי הייעוץ המשפטי" לעסוק בפרשת שדה תימן, הוא בלתי חוקי - ומלמד מה יקרה אם ראש התביעה הכללית יהיה מינוי פוליטי.

לשר המשפטים אסור להתערב בחקירות פליליות. הדבר נקבע בידי ועדת שמגר לעניין היועץ המשפטי וזהו הנוהג הקיים מאז הקמתה של המדינה. הסיבה ברורה: למנוע מגורם פוליטי ליזום חקירות נגד יריביו ולמנוע חקירות נגד אוהדיו. לוין התערב כאן בצורה בוטה ואף הכריז שהוא זה שיקבע מיהו הגורם שיכריע בסופה של החקירה לגבי הגשת כתבי אישום. כך מתנהלים משטרים סמכותניים (כמו זה של דונלד טראמפ), לא משטרים דמוקרטיים.

לפני שניגע בליבת המהות, הערה אחת על הסתירה המובנית שבמכתבו של לוין: אם מיארה אינה היועצת המשפטית לממשלה כפי שהוא טוען, לאיזה כובע שלה הוא פונה? לוין נמנע מלציין את התואר בתחילת המכתב, ואף מדגיש בראשיתו שאין הוא גורע מהחלטת הממשלה להדיח את מיארה. עד כה הוא מתעלם מהחלטות בג"ץ שאסרו לפגוע במעמדה
וסמכויותיה, וכעת בעצם אומר שהוא מכירבסמכויותיה כדי לשלול אותן. ראו לאיזה חוסר היגיון מופלא "הצליח" לוין להגיע.

וכעת למהות. לוין מציב שורה של קביעות נגד מיארה - למרות שמדובר בדיוק בנושאים שאמורים להיחקר. כמקובל בתעשיית הרעל, האשמות הופכות להרשעות, שמועות הופכות לעובדות - ומהן נגזרים המעשים. רוצה לומר: לפי לוין, מיארה מצויה בניגוד עניינים (שלא נחקר וממילא לא הוכח) ולכן צריך להרחיק אותה מהתיק. יש היגיון בסיסי בכך שמיארה לא תעסוק בפרשת שדה תימן אם אכן הייתה מעורבת בה - אבל לפני כן יש לבסס עובדה זו. אדם רציני היה פונה אליה, מבצע בירור הוגן - אולי באמצעות צד שלישי - ואז מגיע למסקנה. לא לוין. מיארה סומנה מזמן כמטרה וכל האמצעים כשרים.

לוין הסתמך על סעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים), העוסק במצב בו "נתפנתה משרתו של נושא משרה או נבצר ממנו להשתמש בסמכותו או למלא את תפקידו". חלופה אחרת באותו סעיף היא ש"היה נושא משרה מנוע מלעסוק בנושא מסוים במסגרת תפקידו". לוין נטל כאן לעצמו את תפקיד החוקר, התובע, השופט והתליין: הוא זה שהחליט, כאמור, שיש נבצרות או מניעוּת - והוא זה שהחליט כיצד לפעול לאור זאת. הוא גם מחויב היה להתייעץ עם נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ. לוין לא ציין האם עשה זאת (בסוף השבוע מול הרשקוביץ שומר המצוות) והנציבות סירבה אמש לומר האם חובת ההיוועצות קוימה - מה שמרמז שהתשובה שלילית.

לוין גם אינו מנמק מדוע הוא מתיימר לפסול את "כלל גורמי הייעוץ המשפטי". גם צעד זה נעשה ללא כל בדיקה מי, אם בכלל, היה מעורב עד כה בפרשה. מבחינת לוין, כל המשנים ליועצת פסולים - מן הסתם מכוח קל וחומר, ומשום שהוא רוצה שליטה מוחלטת על החקירה.

כל זה מתרחש כאשר מינוי היועץ המשפטי לממשלה עודנו כפוף לוועדה ציבורית-מקצועית. על-פי ההצעה שאושרה בשבוע שעבר בקריאה טרומית, לא זו בלבד שתפקיד היועץ יפוצל (מהלך נכון כשלעצמו), אלא ששלושת בעלי התפקידים - היועץ, ראש התביעה הכללית והממונה על ייצוג המדינה בערכאות - יהיו מינויים פוליטיים. תארו לעצמכם מה יקרה, אם הללו ייבחרו מטעמים פוליטיים ויידעו שגורלם נתון בידי הפוליטיקאים. לוין סיפק לנו אמש קדימון לסרט האימה הזה.