הצדק והיעילות בהליך משפטי אמורים ללכת יד ביד. הביטוי האנגלי Justice delayed is justice denied מבטא אחדות זו: אם הצדק מגיע באיחור, אזי בפועל הוא נשלל. אבל מה קורה בעולם המציאות, כאשר שני אלו מתנגשים? האם יש להאיץ את המשפט גם על חשבון פגיעה אפשרית בצדק, או שמא הצדק חייב להיעשות גם אם יידרש לכך זמן רב?
זו אינה שאלה פילוסופית. היא מונחת בפני כל בית משפט בכל מקום בכל יום. העומס מאלץ את בתי המשפט לזרז את ההליכים, אך הם עודם מחויבים לשמור על הכללים, להבטיח את זכויות הצדדים ולהוציא דין אמת. היא עולה כעת ביתר שאת במשפטו של בנימין נתניהו, כאשר נימוק מרכזי של השופטים למעבר לארבעה ימי דיונים בשבוע הוא שראש ההרכב, רבקה פרידמן-פלדמן, פורשת במארס 2028 - ויש לסיים עד אז את המשפט (אם להיות מדויק: היא יכולה לכתוב פסק דין עד יוני 2028).
האם זוהי סיבה מספקת כדי להאיץ כעת בצדדים, ובמיוחד להתעלם מההתנגדות הנחרצת של נתניהו וסניגוריו? יואב יצחק
השיב כאן בשלילה, ואמר שאם זה המצב - צריך להחליף את פרידמן-פלדמן. אלא שזהו פתרון שרק יחמיר עוד יותר את הבעיה.
נשים בצד את העובדה (המאוד-מהותית) ששופט חייב להתרשם במישרין מן העדים ואינו יכול להסתפק בקריאת הפרוטוקול. כניסה של שופט חדש תחייב אותו ללמוד 50,000 עמודי פרוטוקול וקרוב ל-10,000 מוצגים. נניח שהלימוד הזה ייעשה במקביל להמשך שמיעת המשפט בידי פרידמן-פלדמן; זה יהיה מצב בו הנחש אוכל את זנבו שלו, כי כל יום מתווסף עוד חומר וצריך עוד זמן כדי ללמוד אותו. בפועל, מדובר לכל הפחות בעיכוב המשפט במשך שנה, אם לא בביטולו.
יש פתרון טוב יותר, ואפשר ליישמו בצורה רוחבית. משפט נתניהו אינו המגה-תיק הראשון בתולדות המדינה, אינו היחיד הנדון כעת ולא יהיה האחרון. באופן טבעי, מגה-תיקים הנמשכים זמן רב עוסקים בפשעים חמורים או כאלה שיש לציבור עניין מיוחד בהם. לכן, מן הראוי למצוא דרך שניהולם לא יושפע ממועד הפרישה של השופטים הדנים בהם. למעשה, יש שתי דרכים כאלה.
|
פתרון רוחבי לתיקים נוספים
|
|
|
|
|
 מיארה. שגתה ויכולה כעת לתקן [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
האחת היא הרחבת המנגנון של שופט עמית, שהוא שופט לכל דבר ועניין. שר המשפטים יכול, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, להאריך למשך עד ארבע שנים את כהונתו של שופט שהגיע לגיל הפרישה (70). תיקון פשוט יאפשר לקבוע מראש שפלוני יהיה שופט עמית, בלא להמתין עד גיל הפרישה. אפשר להודיע כבר כעת שפרידמן-פלדמן (כמובן בהסכמתה) תמשיך לכהן עד 2032 – והבעיה נפתרה. בשביל זה צריך שיריב לוין יכיר ביצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון וישתף פעולה עימו. האם יעשה זאת בכלל ולצורך משפט נתניהו בפרט? ספק. אבל הפתרון פשוט וזמין.
אפשרות שנייה (ולעתיד) היא לקבוע בחוק, שבמקרים מוגדרים וחריגים – כהונתו של שופט תוכל להימשך עד גיל 74 או עד סיום התיק בו הוא דן, לפי המוקדם. מדובר יהיה בתיקי פשע חמור או בתיקים בעלי חשיבות ציבורית מיוחדת, לפי החלטת שר המשפטים ובהסכמת נשיא בית המשפט העליון. החוק אף יוכל לומר, שהארכה זו תהיה אוטומטית בתיקי פשע חמור, שהיא תוכרז עם הקצאת התיק לשופט ושניתן יהיה לבצע אותה גם במהלך חיי התיק אם תתעורר חשיבות ציבורית מיוחדת.
מעבר לפתרונות הטכניים, תיק נתניהו זקוק לפתרון מהותי. את התיק הזה צריך לסיים בהקדם. כפי שניתחתי כאן בעבר, רוב הסיכויים הם שפסק הדין יינתן לכל המוקדם ב-2028, נתניהו יזוכה מעבירת השוחד ואולי מחלק מעבירות המרמה והפרת האמונים ועונשו יהיה כמה חודשי עבודות שירות. מבחינה משפטית גרידא, זהו מחיר כבד מדי לתמורה נמוכה מדי. תוסיפו לכך את המחיר הציבורי – והמסקנה ברורה.
אפשר לטעון שיהיה זה ניצחון לסחבת ולתעשיית הרעל האופפת את המשפט. אולי. אבל לא תמיד ניתן להגיע לצדק מוחלט, וחייבים לראות תמונה כוללת של טובת המדינה ואזרחיה. הדרך הנכונה כעת היא הקפאת הליכים, תוך התחייבות של נתניהו שלא להתמודד בבחירות הקרובות ולפרוש מהחיים הציבוריים. האם נתניהו יסכים? אני לא יודע. אבל חובה לכל הפחות להציע. גלי מיארה צריכה הייתה להיות קשובה לדברי השופטים על חולשת עבירת השוחד ולהצעתם לגישור פלילי. היא שגתה כאשר התעלמה. עכשיו היא צריכה להתעשת וליזום צעד שישים מעל הכל את טובת המדינה.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי ובעל טור ב-News1. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה
| תאריך: |
31/10/2025
|
|
|
עודכן: |
31/10/2025
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
המלחמה בחשבוניות הפיקטיביות הצילה עשרות מיליארדים 
