מר ביטחון עשה זאת שוב

"התנהלותו של מר נתניהו בנושאים הנחקרים על-ידי הוועדה הובילה לשיבוש עמוק ושיטתי בתהליכי עבודה ובניין הכוח ולפגיעה במנגנוני קבלת ההחלטות בשורה של סוגיות רגישות. בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים הכלכליים של מדינת ישראל". נוסח האזהרה של ועדת גרוניס בפרשת הצוללות לראש הממשלה, בנימין נתניהו.

זוהי המסקנה-לכאורית אולי החמורה ביותר אי-פעם נגד ראש ממשלה בישראל. אין פלא, אפוא, שנתניהו (ויתר המוזהרים) עושים כל שביכולתם כדי לעכב את השלמת הדוח. שנה וחצי לאחר מתן האזהרות, ובעקבות עתירות שלהם לבג"ץ (אשר נדחו בסופו של דבר), הוועדה טרם העבירה להם את חומרי החקירה וממילא סיום עבודתה אינו נראה באופק. אחת הסיבות לאזהרה שקיבל נתניהו היא הסכמתו שגרמניה תמכור צוללות למצרים.

בנושא זה מצאה הוועדה (שוב, ברמה הלכאורית), כי נתניהו "קיבל החלטות בשאלות מדיניות-ביטחוניות רגישות ללא בחינה סדורה ותוך הדרת גורמים ביטחוניים רלוונטיים. נמנע מתיעוד פגישות באופן ששלל את היכולת לקיים בקרה ומעקב אחר ביצוע החלטות בעלות חשיבות אסטרטגית לביטחון המדינה. יצר ערוצי פעולה מקבילים וסותרים ובכך הביא לסיכון ביטחון המדינה ולפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל. הסתיר מגורמים רלוונטיים את השיח המדיני שניהל אף שהוזהר מפני השלכות השיח על הטיפול בסוגיה".

נזכרתי בדברים הללו בעקבות הודעתו של הנשיא דונלד טראמפ (17.11.25) על כוונתו למכור לסעודיה מטוסי F-35. נכון לעכשיו, המטוסים הללו מצויים במזרח התיכון רק בידי ישראל, מבטיחים את עליונותה האווירית (כמו במלחמה עם אירן) ומהווים רכיב אסטרטגי מרכזי בביטחון המדינה. בדיוק כמו הצוללות, שהן זרוע אסטרטגית ארוכת טווח ואשר יכולותיהן מהוות את אחד מיסודות ההרתעה של ישראל.

מה יתגלה אם אי-פעם ייבדק מה שהתרחש מאחורי הקלעים בישראל בנושא המטוסים לסעודיה? לפי שורה של פרסומים, צה"ל הזהיר במפורש מפני התוצאות הקשות של המכירה. עוד אנחנו יודעים, שהממשלה דנה השבוע בנושא חשוב הנוגע ליחסים עם ארה"ב - ה"נתיב למדינה פלשתינית" בהחלטת מועצת הביטחון לגבי עזה. לא שמענו שהיה דיון כלשהו בנושא המטוסים, אם כי כידוע "לא שמענו אינה ראיה". אבל מה שאירע בנוגע לצוללות, צריך לכל הפחות להטריד כאשר עסקינן במטוסים.

ויש עוד נקודה. נרצה או לא נרצה - אין אפשרות לנתק בין עניינו האישי של נתניהו לבין סוגיות המפתח ביחסים עם ארה"ב. מהרגע בו טראמפ קרא בפומבי להעניק חנינה לנתניהו, והאחרון לא הבהיר בנימוס שאין מקום להתערבות כזאת בענייניה הפנימיים של ישראל - מרחף החשש שמא נוצרה זיקה שכזאת. במיוחד כאשר ברור, כולל מדבריו של טראמפ עצמו, שנתניהו לכל הפחות ידע מראש על הקריאה הזאת.

יתרה מזאת: עד לפני שנה-שנתיים יכולנו לסמוך על הקונגרס שיטרפד מהלכים העלולים לפגוע משמעותית בבטחונה של ישראל. לא משנה מי ישב בבית הלבן ולא משנה מי שלט בקונגרס - הוא תמיד היה חגורת הביטחון (תרתי משמע) שלנו. לא עוד. כל הסקרים מלמדים שישראל איבדה את התמיכה הגורפת ממנה נהנתה בציבור האמריקני, והדבר בא לידי ביטוי בדבריהם ובהצבעותיהם של המחוקקים בשני הבתים. את הדמוקרטים איבדנו בין היתר בגלל הזדהותו המוחלטת של נתניהו עם טראמפ, והנה אנחנו מתחילים לשלם את המחיר.

בתפילה לשלומם של חיילי צה"ל, אנו מברכים אותם "ביבשה, באוויר ובים". במשמרת של מר ביטחון הם הוכו בצורה חסרת תקדים ביבשה, ישראל אפשרה לפגוע ביתרון שלהם בים וכעת עומד להיפגע גם היתרון שלהם באוויר. אמור מעתה: לא מר ביטחון, אלא סר ביטחון.